מעיין ביטון

מעיין ביטון

לומדים רחוק ומרגישים קרוב: יצירת קירבה רגשית עם תלמידים דרך למידה מקוונת

הלמידה מרחוק מעוררת רגשות רבים ושונים… מצד אחד יש משהו מאוד נוח בזום. אני לא צריכה לצאת מהבית ולנסוע בפקקים, לחפש חנייה וכדומה. אם מישהו מרעיש או מצלצל לו הטלפון אני משתיקה אותו מייד ויש פחות הפרעות לרצף הדיבור שלי.
מצד שני, אני לא יכולה להרגיש אתכם, ליצור איזשהו מגע גופני כלשהו, חסר לי המינגלינג בהפסקות ולפני/אחרי השיעור. אני לא יכולה לראות בו זמנית את הבעות הפנים שלכם – ומאוד יכול להיות שגם מי שאני רואה ונראה לי מאוד מרותק למה שאנחנו עושים כאן, בעצם נמצא כרגע במסך אחר ומרותק למשהו אחר לגמרי. כל הקירבה הרגשית בינינו הופכת לוירטואלית לחלוטין. לכן היום, נרצה לחשוב על דרכים להתקרב רגשית, להרגיש אחד את השני, גם כשמפריד בינינו המסך.
עם מה אנחנו מתמודדים?
לא רק שעצם המעבר ללמידה מקוונת מעלה רגשות שונים, גם המשבר עצמו דרש מכולנו, מורים, הורים ותלמידים התמודדות עם התחושות השונות שהמצב הזה מעלה, בעיקר מגביר את רמת המתח הכללית ואת חוסר הוודאות. אנשים במצבי מתח מתמשכים כאלה נוטים לרגרסיה, נסיגה לאחור, בתגובות שלהם. הם יטו יותר להתפרצויות רגשיות, יחוו יותר רגשות לא נעימים כגון עצב, כעס, מתח.
היכולת לשאת תסכול יורדת – כל דבר קטן יעורר תחושה של חוסר מסוגלות להתמודד עם המצב. המצב הרגשי הזה נכון לכולנו – למורים, למנהלים, לתלמידים ולהורים. מה שאומר שכל תקשורת בינאישית כרגע היא הרבה יותר מורכבת והרבה יותר עדינה ונפיצה. אז מצד אחד יותר קשה לנו, ומצד שני אנחנו צריכים להתאזר ביותר סבלנות הכלה ואמפתיה כלפיי האדם שאנו נמצאים מולו.

בואו נתמקד לרגע בתלמידים:
מה עם התלמידים שממילא מתקשים בלימודים? או אלה שממילא היכולת שלהם לשאת תסכול היא נמוכה? מה היכולת שלהם לשאת את השינויים, את חוסר הוודאות, את המחשב שקפא פתאום? את זה שהם רוצים להגיד משהו אבל אי אפשר כי המיקרופון לא עובד? או כי המורה לא ראתה שהם הצביעו? והתלמידים האחרים שבסך הכל ביומיום היכולת הרגשית שלהם טובה, כעת נמצאים גם בעצמם ביכולת נמוכה יותר לשאת תסכולים.

למה עוד חשוב לחזק את הקשר הרגשי בזמן הלמידה?
ההתנסות והלמידה האנושית היא ביסודה עניין רגשי. דרך הלמידה אנחנו לא רק מנסים להבין תכנים מופשטים של רעיונות, אלא גם מגלים דברים על עצמנו ביחס לרעיונות חדשים אליהם אנו נחשפים. תהליך הלמידה כרוך בחשיפה לרגשות רבים. אלה יכולים להיות רגשות של גילוי, הפתעה ועונג ולפעמים גם רוגז, פגיעות ותסכול.
למורים יש השפעה גדולה מאוד, במסגרת תהליכי הלמידה שמעבירים את התלמידים, בטיפוח רגשות של הערכה עצמית אצל התלמידים.

בעוד שמצופה כי טכנולוגיות חדשות יהפכו את העבודה לקלה יותר, הן גם מערבות פיתוח של יכולות חדשות.
שינוי זה עשוי, לכשעצמו, לעורר תגובה רגשית, וחשוב יותר, הרגש עשוי להשפיע על ההתנסות בלמידה מקוונת.
במחקרים שנעשו לגביי תחושות של לומדים בלמידה מקוונת, עלה שוב ושוב החשיבות של הקשר הרגשי בין הלומד לבין המרצה, תחושה שהמרצה הוא אנושי ואיכפת לו מהתלמיד. והחשיבות של תחושת שייכות לקבוצה הלומדת.
תלמידים בקורסים מקוונים מצפים לנוכחות אישית ומעורבות רגשית של המרצים/מורים בקורס המתוקשב. הסטודנטים מצפים מהמרצה המלמד בקורס מתוקשב לגלות יותר יחס אישי , להפגין רגשות , להיות פתוח , לגלות הומור ולהתייחס באופן אישי ללומד באמצעות משובים אישיים. (קליבלנד-אינס וקמפבל, 2012)

פרקטיקות שתומכות בקירבה רגשית לתלמידים בלמידה מקוונת:

1. להיות אמפתי:
הדרך העיקרית ליצור קירבה, היא על ידי אמפתיה – הבנה של הקושי של התלמידים בשינוי המשמעותי שקורה עכשיו, הקושי הטכני והטכנולוגי יחד עם הקושי הרגשי.
להבין אותם, לראות אותם בגובה העיניים, להבין את התסכול הגובר, הבדידות שהם חווים, הניתוק. חוסר היציבות וחוסר היכולת לצפות מה יקרה בהמשך – כל אלה מעוררים רגשית את כולנו ועל אחת כמה וכמה את הילדים שאין להם שום שליטה על המצב.
כל אלה דורשים מהמורה להיות יותר סובלנית, יותר סלחנית, להיות מאוד מכילה כלפיי הקשיים שעולים. לנסות לראות מה עומד מאחוריי התסכול: מה הצורך האמיתי של התלמיד כרגע?
העובדה שנהייה אמפתיים למצב, לא מונעת שנציב גבולות או נביע את העמדה שלנו. אין סתירה בין הדברים. האמפתיה אומרת שאנחנו מבינים מה התחושות והקושי של הצד שעומד מולנו. שאנחנו מבינים שיש כאן התרחשות רגשית לא פשוטה. יחד עם זאת, עדיין ניתן להציב גבול או להביע עמדה. אם נעשה זאת אחרי שהבענו אמפתיה – נקבל יותר שיתוף פעולה!

2. סבב פתיחה:
עלה שוב ושוב במחקרים שונים שסבב פתיחה מקדם קירבה רגשית ומעורבות בלמידה המקוונת. הוא מאפשר ללומדים להתחבר אחד אל השני, להכיר אחד את השני טוב יותר, לשבור את הקרח עם המורה, לחזק את התחושה שלמורה איכפת ממנו ולהתמקם בשיעור.
ברנה בראון ממליצה על סבב פתיחה בזום בו כל אחד מציין או כותב בצ'אט 2 רגשות שהוא מרגיש היום. ככה אנחנו לא נשארים עם "הכל בסדר" השטוח, זה מאפשר לשתף במגוון רגשות וגם להראות שרגשות זה דבר מורכב ואנחנו יכולים להרגיש בו זמנית 2 דברים שונים. ומאפשר לעשות את הסבב מאוד קצר וממוקד. עוד היא ממליצה שגם המורה בעצמו ישתף מה הוא מרגיש.
דרכים לפיתוח: אפשר להציג בשקף שמות של רגשות שונים (ניתן למצוא בקלות בגוגל). זה מאפשר לילדים להכיר קשת של רגשות עוזר להם לבחור איך הם מרגישים כעת ולהשתתף בקלות יותר בסבב.
אפשר להראות בשקף תמונות שונות, וכל אחד יבחר תמונה שמייצגת אותו. אפשר לפתוח את הסבב במשחק קצר שקשור לחומר הנלמד, בתנועה או התמקדות – הטלת עוגן, בחידון, או בסקר. זה מאפשר לילדים שמאחרים או חווים קושי טכנולוגי זמן להצטרף למפגש, ולשאר להתמקם בנוחות ולהרגיש יותר נעים.

3. לערב את התלמידים:
חפשו דרכים להשאיר את התלמידים כמה שיותר מעורבים במהלך השיעור. תשאלו אותם הרבה שאלות. בקשו שישתמשו בצ'אט, בפונקציית הסקרים, ענן מילים, או בלוח הלבן של המסך. אתם יכולים לשאול שאלות ולבקש מהם שיכתבו על דף ויראו לכולם, או ישאירו את זה רק בינם לבין עצמם. כל הזדמנות כזאת בה אתם מערבים את התלמידים והופכים את הלמידה מפרונטלית למשותפת – מחזקת את הקשר הריגשי של התלמידים אליכם, ולחומר הנלמד.
אתר מומלץ: כלים קטנים גדולים https://digitalpedagogy.co/

דרכים נוספות לעירוב התלמידים היא עבודה בזוגות או קבוצתית (תלמיד מול תלמיד), אפשרות ליצירת קשר עם המורה בין השיעורים במייל או בפורום כיתתי. זאת דרך נוספת לפיתוח תחושת שייכות ושיתופיות.

4. להיות מעורב בעצמך:
יש חשיבות רבה לקשר של התלמיד עם המורה בין השיעורים. בזמן השיעורים תלמידים רבים מתביישים ונסגרים, ולא ישתתפו באופן פעיל בשיעור. האפשרות לראות את עצמך בזום מעלה אצל ילדים רבים תחושת מודעות עצמית גבוהה מדי ומשתקת אותם. תלמידים אחרים מפחדים לשמוע או שישמעו את הקול שלהם, מרגישים שכל תשובה שהם אומרים או כותבים נראית על ידיד יותר מדי עיניים בוחנות, וזה משתק אותם.

מורה מעורב, שכותב כמה מילים לכל תלמיד על מטלה שהגיש, שמתעניין גם במייל או בטלפון בתלמיד ומה שלומו, יוכל לקרב אליו את התלמידים שמשתתקים בזום. יצירת הקירבה אולי תאפשר להם לרכוש את הביטחון להצטרף במפגש זום הבא.

מרצים שהשרו תחושה של אמינות, ניהלו את הדיונים הכיתתיים בפתיחות והקדישו זמן למשוב של סטודנטים תרמו לטיפוח תחושת השייכות. כפי שצוטט אחד המשיבים: "בזכות התייחסות המרצה לכל פרט, העידוד והפידבק שלו, הרגשתי בנוח להכניסו לסלון ביתי".

להרשמה לניוזלטר מלאי את הטופס הבא

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email