כשהמיכל מלא מדי: איך להתמודד עם התפרצויות זעם?

נשים רגישות זקוקות לזמן למנוחה וטעינה מחדש. בזמן זה, רוב הנשים מעדיפות להיות לבד, בחדר חשוך ושקט, על מנת להוריד את רמת הגרייה שהמערכת סופגת כל הזמן מהסביבה. נשים רגישות מרגישות את העולם בעוצמות גבוהות יותר: כל הגירויים החושיים (מראות, קולות, תחושות גוף, ואפילו ריחות) נחווים בצורה חזקה ולעיתים לא נעימה. גירויים רגשיים גם כן נחווים בצורה מאוד חזקה.

לכן, מאוד חשוב לדאוג לזמן מנוחה ודאגה לעצמך. אך נשים רגישות רבות לא עושות זאת, בייחוד אמהות. הן ממשיכות בסדר יום מאוד לחוץ ותובעני, ומוצאות את עצמן נאלצות להכיל את הסביבה – את הבקשות של המנהל שלהם, את השטויות של הקולגות לעבודה, את הבקשות והצרכים של בן זוגן, ושלא לדבר על הרעש וההמולה של הילדים.

התפרצויות זעם – כששוכחים לנוח

כל אלה מובילים למיכל שהולך ומתמלא ומתמלא… אבל איך הוא מתרוקן? בהתפוצצות! התפרצות זעם בלתי נשלטת של האשמות, צעקות וצרחות. ואחר כך מה קורה? תחושת ריקנות, אשמה ואפילו בושה…. למה צעקתי ככה? למה לא השתלטתי על עצמי בזמן?

כולנו גדלנו על האמירה ש"צריך לספור עד 10" כשכועסים, כדי להירגע ולחשוב על מה שאומרים לפני שמגיבים. אבל בפועל, זה מאוד קשה לעצור ולספור עד 10. אנחנו נזכרות בזה רק אחרי מעשה, אחרי ההתפוצצות והצעקות.

אז איך אפשר להתמודד עם התפרצות זעם ולמנוע אותה?

הצורה הטובה ביותר היא קודם כל לזהות מתי היא קוראת. קחי לעצמך תקופה של שבוע-שבועיים, ותתבונני על עצמך, בסקרנות וללא שיפוטיות. שימי לב – מתי קשה לך? מתי את מתכווצת? מתי את לוקחת נשימה עמוקה ומשתדלת לא להגיב? ובאילו מצבים את כבר מתפוצצת? מה המכנה המשותף למצבים בהם את מצליחה להכיל ולהתאפק, ומה המכנה המשותף למצבים בהם התפוצצת? אולי זה קורה בשלב מסוים של היום? אולי זה קורה מול אנשים מסויימים ולא אחרים? אולי את מרגישה משהו מסוים כמו עייפות, או ניצול, או חוסר אונים, ואז את מתפוצצת? אולי זה קורה בעיקר כשאת מרגישה שלא מקשיבים לך?

הקשיבי לרגשות שלך

חשוב מאוד ללמוד איך להתמודד עם כעס. ראשית אתייחס למצבים של ההתכווצות וההתאפקות – למרות שכביכול במצבים האלה את מצליחה להתאפק, בפועל המצבים האלה הולכים ומתפתחים כמו כדור שלג וגורמים בסוף להתפוצצות. אז תמנעי אותם מראש! משהו מכווץ אותך? תביעי את זה בצורה מכובדת, אסרטיבית, אך תקשורתית ונעימה. אל תתעלמי ממה שאת מרגישה. אל תאפשרי מצבים של ניצול או ריצוי לקרות שוב ושוב.

לגביי התפרצויות הזעם – אם את מזהה דפוס שחוזר על עצמו, אדם מסוים שמוציא את זה ממך, זמן מסוים ביום, סיטואציה מסוימת שחוזרת על עצמה – זה סימן שלקראת המצב הזה עלייך לעשות הרבה עבודה עצמית כדי להגיע יותר רגועה, או לשנות את הסיטואציה עצמה כליל. אני תמיד דוגלת בכך שאם יש משהו שמקשה עלינו מאוד, עלינו למצוא דרך קלה יותר לעשות אותו, למצוא דרך שבה יהיה לנו קל יותר להתמודד. אם איננו מוצאים את הדרך הזאת לבד, נוכל למצוא אותה אולי עם עזרה מהסביבה או מאנשי מקצוע.

יש הרבה עבודה שניתן לעשות כדי להתמודד עם התפרצויות זעם, כמו שהדגמתי במאמר הזה. זאת לא גזירת גורל, את לא צריכה להמשיך לחיות עם רגשי אשמה. אפשר לשנות, ואם את לא מצליחה לבד – בהחלט כדאי לפנות לטיפול רגשי CBT שיעזור לך!