מה זה חמלה עצמית?
הרבה אנשים מתבלבלים בין חמלה עצמית לבין המילה רחמים. חמלה זה לא רחמים, זה רגש קצת אחר.
כריסטין נף מגדירה את החמלה העצמית כמורכבת משלושה מרכיבים עיקריים:
1. להיות טובים לעצמנו (נדיבות עצמית): לשים לב שאנחנו מדברות לעצמנו, בדיבור הפנימי שלנו, בצורה נעימה ולא שופטת וביקורתית מדי. בצורה מכבדת. שאנחנו רואות את עצמנו. הרבה פעמים אני שואלת מטופלות שלי אם היו מדברות ככה לחברה שלהן, לבת שלהן, למישהי שהן אוהבות? האם היו מוכנות שמישהו אחר ידבר אליהן כפי שהן מדברות לעצמן? והתשובה היא לא… אז למה אנחנו ממשיכות לדבר ככה לעצמנו?
2. להרגיש שגם אנחנו אנושיים, ויכולים להיכשל, או לטעות: בסוף, אנחנו התגלמות של נשמה בגוף בשר ודם. וככאלה, אנחנו טועים, אנחנו מתבלבלים, אנחנו פועלים לפעמים בלי מחשבה מקדימה, או שאנחנו חושבים אבל בכל זאת טועים… להיזכר שאנחנו בנות אנוש, בנות אדם, שכולם טועים וזה חלק מהלמידה שלנו כאן… זה מעורר הרבה צניעות, וגם חמלה עצמית.
3. המרכיב האחרון הוא קשיבות – מיינדפולנס: היכולת שלנו להתבונן בחולשות ובטעויות שלנו מבלי להקטין, או להגדיל אותם. להתבונן במה שקרה בצורה סקרנית, לא שופטת. להתבונן כאילו זה סרט, עם קצת ריחוק, בלי להכניס תוכן רגשי גדול מדי. מה קרה כאן בעצם? איך הדברים התגלגלו… איך זה גרם לי להרגיש, לאן זה הוביל הלאה… מתוך התבוננות סקרנית.
שלושת המרכיבים הללו יחד, מאפשרים לנו לנהוג בעצמנו בצורה הרבה יותר מקבלת עבור עצמנו. חמלה וקבלה עצמית הם דברים שאנו צריכים לתרגל כל חיינו, לעיתים זה לא יבוא לנו בקלות. וגם כשלא נצליח להיות בחמלה, ונגיב בנוקשות ושופטנות כלפיי עצמנו, גם אז נרצה להיות בחמלה כלפיי הטעות שלנו!
איך מתרגלים חמלה עצמית?
שימו יד על הגוף בצורה שנעימה לכן. וחישבו על השבוע שחולף. שימו לב לדברים שרציתם שיקרו ולא קרו. דברים שלא רציתם שיקרו ובכל זאת קרו… ותנו להכל לרוץ מולכן על מסך דמיוני, כאילו אתן מתבוננות בסרט.
קחו נשימה עמוקה, וקבלו את הכל כמו שהוא. כל מה שקרה, היה צריך לקרות, כי ככה זה קרה… קחו עוד נשימה עמוקה.
תזכירו לעצמכן שאתן אהובות. שמגיע לכן להיות אהובות. שאתן מכבדות את עצמכן, ומגיע לכן להיות מכבדות ונראות בפניי עצמכן. קחו עוד נשימה עמוקה.
מצורף סרטון שלי עם תרגול לחמלה עצמית: