הטיות חשיבה: מה הן, ואיך מתמודדים איתן?

הטיות חשיבה הן קיצור דרך, ו-וואו, איך שהמוח שלנו אוהב קיצורי דרך! הוא אוהב למצוא חוקיות וחזרתיות בעולם סביבו, לפשט ולקצר את הדרך. קשה לנו לתפוס את כל המורכבות של המצב, אז המוח חוסך לנו ואומר: זה או שחור או לבן! או טוב או רע! חייב להיות כך וכך. לא יכול להיות אחרת. המצבים האלה הן הטיות חשיבתיות, כמו פילטר במצלמה, שמטה את צורת החשיבה שלנו. זה מפשט וצובע את המצב בפרשנות מסוימת. ההטיות הללו לא באו סתם… הן נועדו להגן אלינו מפגיעה או סכנה. למשל, אם יש לי הטיה חשיבתית שגורמת לי להאשים אחרים במצבים שקורים לי, ההאשמה עוזרת לי להרגיש טוב יותר עם עצמי, כי זה לא אשמתי, זה אשמת האחרים. מנגד, יש לה גם מחירים. היא גם גורמת לי להרגיש שאין לי שליטה על העולם. היא גם עלולה לפגוע לי במערכות יחסים עם אנשים שחשובים לי. ההטיה בבסיסה היא גם לא נכונה. היא איזושהי השלכה או הכללה על המצב, לפעמים היא מפשטת את המצב כדי שיהיה לי קל יותר להבין מה קורה. אבל היא לא נכונה, כיוון שהמציאות היא יותר מורכבת מזה.

סוגים של הטיות חשיבה

יש המון גישות שונות בטיפול הקוגניטיבי לגביי כמה הטיות חשיבה יש, ואיזה. החל מחלוקות שסופרות עשרות סוגים של הטיות חשיבה, ועד לחלוקות של כמה הטיות בודדות. כדי לפשט את העניין, אתייחס ל-9 הטיות נפוצות:

האשמה: זוהי הטיית חשיבה שמוציאה את האחריות מהידיים שלנו, אנחנו בסדר גמור, מישהו אחר אשם. השכן, הילדים, ההורים, הגשם, הריצפה העמוקה….

תוויות: זוהי הטיה שנוהגת לשים תווית או כותרת על אחרים. הוא – סנוב, היא – מעצבנת. וכו'. ההטיה הזו גורמת לנו לראות אנשים בצורה מסוימת, ולהבין את ההתנהגות שלהם דרך הפריזמה של אותה תווית ולא לראות אותם כאדם שלם.

שליליות: זוהי הטיה חשיבתית שגורמת לנו לראות את הדברים באור שלילי. כל דבר שיקרה, נסנן החוצה את הדברים הטובים ונישאר רק עם הדברים הרעים. פעם לקחתי את ילדיי ללונה פארק, ובתום יום ארוך של כייף, כשכבר היינו בדרך לצאת מהמקום, הם ביקשו לקנות צעצוע בחנות המתנות שבמקום. אנחנו סירבנו. מאותו רגע אחד מהילדים "שכח" את כל הכייך שהיה באותו היום, ונישאר רק עם החלק הרע – שלא הסכמנו לקנות לו צעצוע.

דיכוטומיות: הדברים צבועים בשחור ולבן. זה או טוב, או רע. אין אמצע, אין מורכבויות, ואין אפשרות למשהו אפור.

ניבוי מחשבות: הטיה שגורמת לנו לחשוב שאנחנו יודעים מה האחרים חושבים ומרגישים. למשל – אני בטוחה שהוא אמר שהוא לא יכול לבוא אליי, כי בעצם הוא שונא אותי. או – רק אני מרגישה רע, כל שאר המשפחות הן שמחות ומרוצות בחלקן. בפועל, איננו יודעים מה באמת אנשים חושבים או מרגישים.

הכללה: קרה מקרה אחד, ומכלילים ממנו על השאר. למשל, פעם אחת לא מצאתי חנייה – מעכשיו אכליל שבאותה עיר לא ניתן למצוא חנייה לעולם. ניתן להכליל גם על אנשים. הגעתי למסיבה, ואף אחד לא התייחס אליי. באמת אף אחד? אולי היו אנשים שהסתכלו עליך? אולי היה מישהו שאמר לך היי? אולי רצו לפנות אלייך ולא הסתכלת?

ניבוי עתיד שלילי: הטית חשיבה בה אני תמיד בטוחה שהעתיד יהיה גרוע. יש לי מחר פגישה? בטוח היא לא תצליח. מישהו התקשר אלי? בטוח לא יצא מזה כלום.

חוסר ערך עצמי: במקרה זה, אחשוב על הכל מפריזמה שאני בעצמי לא שווה, אני חסרת ערך. יש לי מבחן – בטוח לא אצליח בו כי אני גרועה בזה. הייתה לי תאונת דרכים – זה בגלל שאני נהגת גרועה. היא ההטיה ההפוכה להטית האשמה, רק שפה במקום להאשים אחרים, אני תמיד זו שאשמה.

חוקים וכללים: הטיה הקשורה לכללים שאני קובעת על העולם. למשל, זה חייב להיות שווה בשווה. מי אמר? אולי זה לא חייב? או, אני תמיד חייבת להצליח (טיפוסי לפרפקציוניסטים): מי אמר שאת חייבת להצליח? ואולי אם תיכשלי תוכלי ללמוד הרבה יותר ממה שקרה?

התמודדות עם הטיות חשיבה

למזלנו המוח שלנו ניחן בנוירופלסטיות. זוהי תכונה המתארת את הגמישות של המוח והיכולת שלו תמיד ללמוד דברים חדשים. בטיפול אנחנו עובדות על ליצור "שבילי חשיבה" חדשים במוח, במקום הישנים האוטומטיים שהובילו אותנו שוב ושוב לאותו מקום… אם רוצים להגיע למקום אחר, צריך ללכת בדרך אחרת.

לא אשכח שמטופלת שלי אמרה לי פעם, שכל מה שאני תמיד אומרת לה על השבילים החדשים במוח, נשמעו לה רחוקים מהמציאות, עד שהיא חוותה על בשרה את השינוי שנוצר. לפעמים אנחנו כל כך עמוק בתוך הדפוסים שלנו, או החרדות שלנו, או האמונות שלנו, שאנחנו לא מאמינים שבכלל אפשר להרים מעליהם את הראש כדי להצליח ליצור חשיבה אחרת. אבל במהלך הטיפול אנחנו מתאמנות שוב ושוב, מרימות את הראש שוב ושוב עד שזה הופך להיות האוטומט החדש שלנו.

נסו רק היום, לזהות מצב שבו אתם חושבים עם איזשהו פילטר של הטיות חשיבה… ונסו לעצור ולחשוב יותר לעומק מה קורה כאן. מה עוד יש במצב הזה? אולי יש דברים שנסתרים ממני? מה הצד השני חושב?

הדרך הטובה ביותר היא ללמוד להכיר אותן, להכיר בהן ולדעת שהן שם אצלי. זהו מבנה חשיבתי אנושי וטבעי שקיים אצל כל אחד! מתוך ההבנה שמדובר באפיון מחשבה שלי, ולא במציאות אובייקטיבית, יהיה לי יותר קל לזהות אותה, ולהבין שאולי יש דרכים נוספות לראות את המציאות. ככה ההטיה יכולה לבוא, להישאר כמה דקות, ואנחנו יכולים לתת לה את המקום, להבין שהיא צריכה קצת להתבטא. לאחר מכן, היא יכולה ללכת, ובמקומה אולי תבוא מחשבה אחרת?

אנחנו לא רוצים להילחם בהטיות החשיבה. רק לאפשר להן להיות, לנוח ואפילו לקבל מאיתנו חיבוק. הן באות כי משהו מציק לנו, מקשה עלינו, אולי גורם לנו לחרדה או מאיים עלינו. יש סיבה לכך שההטיה החשיבתית הגיעה – אז כדאי לנסות לזהות למה היא כאן? מה הבהיל אותי?

קארל רוג'רס אמר: "הפרדוקס המפליא הוא שאם אני משלים עם עצמי כפי שאני, אז אני יכול להשתנות". אז קודם כל, קבלו את עצמכם ואת החשיבה שלכם!

מה נוכל להגיד להטיות החשיבה?

אחרי שנזהה ונשהה עם ההטיה, נקבל אותה ונבין מה היא רוצה להגיד לנו וממה היא רוצה לשמור עלינו, אפשר להתייחס לכל הטיה לפי סוג החשיבה שהיא מביאה איתה. השאלות שכתובות כאן עוזרות להגמיש את המחשבה, ולבחון מחדש את הדברים.

האשמה: זהו אדם שצריך מדי פעם לראות שגם הוא אחראי על דברים מסוימים. אולי באמצעות השאלה על מה אני שולט, והאם אני קובע, או שהאחרים קובעים עבורי? איפה יש לי בחירה? איפה האחריות שלי על מה שקרה?

תוויות: זהו אדם שצריך לראות שיש עוד הרבה תכונות ויכולות מחוץ לתווית עצמה. אז אותו אדם עבורי הוא X, מה עוד יש בו? האם לפעמים הוא מתנהג בצורה שלא מאפיינת X?

שליליות: מי שנוטה לסנן החוצה את מה שטוב, נרצה שיתנסה בלמצוא מה כן היה טוב, מה כן היה חיובי, אפילו אם זה דבר קטן. למשל – מה היה טוב היום? ואתמול? איך לצוד את הרגעים הנעימים במהלך היום?

דיכוטומיות: אפשר לנסות למצוא צבעים וגוונים, להחליף את המילים הקיצוניות למילים יותר מתונות.

ניבוי מחשבות: עם ההטיה הזאת אפשר להשתמש בהומור: אם באמת היינו יכולים לקרוא מחשבות, היינו זוכים בפיס, או מגלים את התשובות למבחן…. מהמקרים האלה אנחנו מסיקים שאולי נדמה לנו שהאחרים חושבים בצורה מסוימת, אבל גם יכול להיות שאנחנו לא יודעים באמת מה הם חושבים. האם היו מצבים שאחרים הסיקו עליי מסקנות כי חשבו שהם יודעים מה אני חושבת, אבל בפועל הם טעו? אז אולי גם אני טועה בניבוי שלי?

הכללה: הטיה שיכולה מאוד להיעזר בסימני שאלה: האם באמת כולם? האם אף פעם? באמת אף אחד?

חוסר ערך עצמי: זוהי הטיה יותר מורכבת הקשורה לתפיסת האדם את עצמו, אבל בתור נקודת התחלה אפשר וכדאי למצוא את החוזקות של עצמך, להיזכר מה כן הצלחת לעשות, ללמוד מניסיון העבר – מתי כן הצלחתי, מתי כן הייתי שווה? אפשר גם לגיד לעצמי שזה בסדר – תמיד בהתחלה אני מרגישה שאני לא שווה כלום, אבל כשאני מתרגלת ומכירה, זה עובר…

חוקים וכללים: זוהי הטיה שצריכה להתמודד עם מחשבות והתנהגויות שמוכיחות שלא חייבים. לא חייבים לשטוף את כל הכלים לפני שיוצאים מהבית ולא חייבים להצליח בכל משימה, והעולם לא חייב להסכים עם הדיעה שלי… רצוי אבל לא חובה…