כמטפלת CBT ו- ACT, פעמים רבות מטופלות אומרות לי שהן חוששות לתרגל מיינדפולנס ומדיטציה. הן אומרות שקשה להן להתמיד, או שזה מעשמם אותן, או שהן לא מתחברות לתרגול הזה.
אבל הרבה אנשים לא יודעים, שלמיינדפולנס יש תרגול "רשמי" – של לשבת בשקט, בעיניים עצומות, ולתרגל מדיטציה. ויש תרגול "לא רשמי" – לתרגל תוך כדי החיים.
אתן דוגמה, מה זה תרגול לא רשמי למיינדפולנס –
לפני כמה ימים קמתי עם מצברוח עצבני. שמתי לב שכל דבר עיצבן אותי והציק לי. אז שמתי לב לזה. התבוננתי בזה. קיבלתי את זה. אמרתי את זה לעצמי – הכל מעצבן אותי היום. בלי לשפוט, אם זה טוב או רע, בלי להחליט אם ככה אני אמורה להיות או לא אמורה להיות. פשוט הסתכלתי על זה, בסקרנות, ללא שיפוטיות. זה מיינדפולנס שמיושם בחיי היומיום, תרגול לא רשמי של התבוננות לא שיפוטית.
הרבה פעמים כשאני אומרת למטופלות שאני עובדת, בין היתר, עם מיינדפולנס, הן עונות לי – "כבר ניסיתי כל מיני מדיטציות, וזה אף פעם לא עבד לי" או – "אין לי סבלנות למדיטציה". אבל זאת לא הכוונה שלי. הכוונה שלי היא להתבוננות מיינדפולנסית.
בטיפול CBT אצלי, אני רוצה שנתרגל יחד להתבונן במה שקורה לך בחיים שלך, ברגשות שלך, במחשבות שלך, בצורה סקרנית, לא שיפוטית, חומלת, מקבלת. זה חלק בלתי נפרד מטיפול של תרפיית קבלה ומחויבות, גישה נוספת שאני משלבת בטיפול אצלי בנוסף ל- CBT.
למה כדאי לתרגל את זה?
את תראי, עם התרגול, שקורים כל מיני דברים. למשל – את לומדת לקבל את עצמך כפי שאת, ללא שיפוטיות. פתאום יש לך מרחב לצמוח למי שאת רוצה להיות, כי את פחות ביקורתית והפסקת לקצץ לעצמך את הכנפיים.
