ידעת שיש לך "קלף ג'וקר", שאת יכולה לשלוף כמעט בכל מצב, ודי בטוח שהוא יעזור להפוך את המצב לטוב יותר במקום לגרוע יותר?
לג'וקר הזה אני קוראת "השהיית תגובה". הילד ענה בצורה חצופה וקשה לך להחליט איך להגיב?
במקום לצעוק בחזרה או לשלוף תגובה כלשהי מהמותן, תשהי את התגובה.
בן הזוג לא היה פנוי למשהו שהיית זקוקה ממנו? תשהי את התגובה.
את כועסת, עצבנית, עייפה, מרגישה חוסר אונים? חכי רגע עם להוציא את התחושות האלה על אחרים. תשהי את התגובה שלך.
נשים רגישות לעיתים מתקשות לווסת את הרגשות שלהן. מצבים חיצוניים כמו רעש, בלגן ועומס או מצבים פנימיים כמו רעב, עייפות ותחושת מוצפות יכולים להביא נשים רגישות אל הקצה, ולהוציא מהן תגובה שאולי אחר כך הן יצטערו או יתחרטו עליה.
לכן השהיית תגובה היא סוג של ג'וקר. השהיית התגובה אומרת שלא חייבים להגיב באופן מיידי לכל סיטואציה. במיוחד לא כדאי להגיב באופן מיידי לסיטואציות שהן מאוד מעוררות רגשית באופן שלילי. כלומר, אם עולה בך תחושה חזקה של כעס, עלבון, או כל תחושה אחרת, זה בדרך כלל סימן שכדאי להשהות תגובה.
במצבי לחץ המוח שלנו נכנס למצב הישרדותי: fight/flight, הילחם או ברח. החלק השקול וההגיוני של המוח נהייה פחות פעיל, כי זה לא הזמן לחישובים מסובכים, אלא מצב בו אני צריך לשמור על חיי.
אבל החיים במאה ה 21 נראים מעט אחרת. כל עוד זה לא מצב מסכן חיים אמיתי, אין סיבה אמיתית להיכנס לתגובה הישרדותית של הילחם או ברח.
מצב לחץ שנגרם מילד מעצבן או מבן זוג לא פנוי הוא לא מצב של חיים או מוות.
הבעיה שהמוח שלנו מפרש זאת כמצב כזה, ואז הוא לא פנוי באותו רגע לקבל החלטה מושכלת.
כשאנחנו בוחרים להשהות את התגובה שלנו, אנחנו מאפשרים הזדמנות למוח לצאת מהמצב ההישרדותי ולחזור למצב שקול והגיוני. במצב זה אנחנו מסוגלים לקבל פרספקטיבה יותר רחבה לסיטואציה.
אולי הילד התחצף כי משהו הטריד אותו מאוד. אולי בן הזוג לא היה פנוי אליי כי הוא התמודד עם משבר בעבודה.
השהיית התגובה מאפשרת לנתח את המצב בצורה יותר רציונלית, ולהגיע להחלטה שקולה ורגועה: מה הדרך הכי נכונה להגיב למה שקרה כרגע?
אני חושבת שזה אחלה קלף שיהיה בחפיסת הקלפים שלך!
