ילדים תוקפניים…. עם בעיות התנהגות…
מכירים ילדים כאלה?
שכל דבר שמישהו עושה לידם הם מפרשים כאילו זה נעשה נגדם, והם חייבים "להחזיר לו" או "להראות לו"… כלפיי חוץ הם נראים מה זה חזקים ומה זה בריונים!
אולי הילדים האלה נוהגים באלימות כלפיי ילדים בגן או בכיתה, מרביצים, תוקפים, נושכים. המורה/הגננת מתקשרות כל שני וחמישי, מתלוננות על ההתנהגות התוקפנית. אתם מדברים עם ילדיכם, מסבירים לו, אולי עשיתם כל מיני טבלאות התנהגות, הילד כל פעם חוזר הביתה מתנצל ומבטיח שזה לא יקרה שוב… ניסיתם כל מיני דברים, אבל דבר לא עזר. הילד בשלו.
אולי הילדים האלה נראים בריונים כאלה… לפעמים הם מזכירים לי את ה"ענק הירוק", שברגע שהוא מתרגז מתנפח והופך למפלצת גדולה ומפחידה, בעוד ביומיום הם חמודים, מתוקים וכל כך חכמים!
אבל בתוך תוכם הם לא מרגישים בריונים, ולא מרגישים חזקים כמו הענק הירוק. אתם יודעים איך הם באמת מרגישים? כמו אפרוח קטן ומפוחד. הם כל כך מפחדים, שהם מרגישים שהם צריכים כל הזמן להגן על עצמם. הם מרגישים שהדבר היחיד שמגן עליהם מפניי העולם החיצון הם האגרופים שלהם.
אצל ילדים כאלה בדר"כ יש לי 2 מטרות במקביל: הראשונה תהייה לגרום להם להרגיש יותר מוגנים. שהם לא צריכים כל הזמן הזמן לתקוף כדי להגן על עצמם. המטרה השנייה תהייה ללמוד לווסת את הכעס שלהם. איך לעצור כשהם כועסים ולבחור תגובה אחרת מתוך שליטה.
עם ילדים כאלה אני עובדת גם בעזרת דמיון מודרך.
בדמיון אני מכינה עם הילד מגן, או שיריון, עבה וחזק, ששומר עלינו מפני כל דבר שעשוי להרע לנו. כך שגם אם מישהו עושה משהו, זה בעצם לא ממש נוגע בנו, כי אנחנו שמורים. אחרי שראינו את המגן בדמיון, אנחנו יוצרים אותו בקליניקה: על ידי ציור, או מפלסטלינה, אחד הילדים הכין לעצמו מקרטון מגן גדול של אבירים כך שתמיד יוכל להגן על עצמו. כך המגן מהדמיון הופך לתחושת מוגנות ממשית. אנחנו מתאמנים על תחושת ההגנה, ורואים שניתן להגיב אחרת גם כשמישהו אחר תוקף אותנו!
