איך לעודד את הילדים לשתף ברגשותיהם לאחר הגירושים?
פנתה אליי אמא עם שאלה – כאשר ההורים החליטו להתגרש, הם שוחחו על הגירושים עם ביתם בת ה-7, והיא ביטאה עצב רב ואף בכתה מאוד. היו לה הרבה שאלות לגביי המצב, ובמשך תקופה מסוימת הקשתה בהרבה שאלות ושיתפה ברגשותיה. אולם, לאחר שעברה תקופת זמן מהגירושים הבת השתתקה והפסיקה לדבר על הנושא. האם שאלה כיצד לעודד את הילדה לשתף ברגשות שלה? הרי סביר שעדיין יש לה קשיים, לבטים ושאלות לגביי המצב החדש. האם חששה מכך שהבת אינה מספרת על כך שהיא אולי עצובה או חווה קושי או חרדה.
תשובתי: האם ואיך להעלות שוב את נושא הגירושים?
עצם העובדה שהילדה שיתפה בהתחלה של תהליך הגירושים ברגשותיה, בכתה ושאלה שאלות רבות זה מצוין ומראה על היכולת שלה להיות מודעת לרגשותיה, על יכולת גבוהה להביע את עצמה, וכן מראה שהיא מרגישה בטוחה בקשר עם ההורים כך שהיא יכולה להעלות את הנושאים הללו, ולהביע את רגשותיה בצורה חופשית. רוב הסיכויים שהנושא עדיין מעסיק אותה גם כיום, אבל יכולות להיות כל מיני סיבות לזה שהיא הפסיקה לדבר על זה – למשל אולי היא מרגישה שההורים עסוקים מדי, אולי היא חוששת שהעלאת הנושא תעציב אותם, או שפשוט הזמן עבר והלגיטמציה הראשונית לדבר על הגירושים כביכול חלפה והיא לא יודעת איך להעלות שוב את הנושא.
מה שאני מציעה זה מדי פעם להעלות את זה באופן יזום. למשל – אם מדברים על סדרי הראייה והביקורים אצל ההורים, אפשר לנצל את ההזדמנות ולשאול אותה איך היא מרגיש לגביי זה. הזדמנויות נוספות הן לקרוא יחד ספרי ילדים על שעוסקים בגירושין (איך בדיוק ומה מומלץ – על כך תוכלו לקרוא הרחבה במאמרי – ספרי ילדים על גירושין). אפשרות נוספת היא לדבר על ילד שרואים בטלווזיה או ילד אחר בכיתה שהוריו נפרדו, וכך להרחיק מעט את הנושא מהמקום האישי של הילדה, לילד "אחר" ולדבר על הרגשות שלו. לעיתים הדיבור העקיף מאפשר לילדים להיפתח ולדבר יותר בקלות על מה שהם מרגישים.
יכול להיות שהיא תגיב בסגירות לנסיונות להעלות שוב את נושא הגירושים, וגם זה בסדר! המסר מההורים צריך להיות שאתם תמיד פה בשביל הילדים, תמיד מוכנים להקשיב ולשוחח על כל נושא שהם ירצו וכל רגש – גם אם הוא קשה / עצוב / כואב. לא צריך "לחפור" ולהעלות את הנושא כל הזמן, אבל כן כדאי מדי פעם "לבדוק את השטח", ואם התגובה היא מופנמות וסגירות, אז רק לאותת שאם היא רוצה, אתם תמיד כאן כדי לדבר איתה.
