איך להתמיד בדברים? | הערך של התמדה | איך להתחיל הרגל חדש?

למה אנחנו לא מצליחים?

יש המון סיבות לזה.

לפני שאני בודקת מה הסיבות לחוסר ההצלחה – אני קודם כל בודקת – למה אני רוצה בכלל את ההרגל הזה? מה חשוב לי בו? ברור שכולנו רוצים להיות בריאים יותר, חזקים יותר, רגועים יותר.

אבל כדי שמשהו יהפוך להרגל, כדי שנצליח להתמיד בפעולה שאנחנו אולי לא ממש אוהבים או מעדיפים אחרות על פניה, חייבים שיהיה לנו "למה" מאוד חזק.

אם יותר חשוב לי לראות עוד פרק בסידרה כי זה מבדר אותי מאשר ללכת לישון מוקדם, אז לא אצליח לשנות את ההרגל הזה ואמשיך לישון מאוחר. ואולי זה בסדר לוותר על שעת שינה בשביל פרק שכייף לי לראות?

תנסו לחשוב על פעם שמשהו היה לכם ממש חשוב, אולי אפילו ברמה של חיים או מוות. אני בטוחה שהפכתם את העולם כדי לעשות את זה. כי זה היה לכם מאוד ברור למה חשוב לכם לעשות את זה.

למשל, אני חושבת לפעמים על התקופה לפני כעשור, כשרק הקמתי את הקליניקה שלי. הייתי עובדת סוציאלית שכירה, וב-2011 הייתה את המחאה החברתית. במקביל הייתה גם שביתה של העובדים הסוציאלים. באותה שנה הבנתי שאם אשאר עובדת סוציאלית שכירה, לעולם לא ארוויח יותר מסכום מסוים שהוגדר כסכום מינימום אבל בעצם גם מקסימום ע"י המעסיקים.

הרגשתי שאני נשחקת בעבודה שלי, ושהמערכת לא נותנת לי לעשות את הדברים בצורה שאני מאמינה שהיא נכונה וטובה למטופלים שלי.

שמתי לב להרבה עוולות בתוך המערכת והרגשתי שאני כבר לא יכולה להזדהות איתה.

הבנתי שיש 2 דברים שמאוד חשובים לי: אני רוצה לפרנס בכבוד את המשפחה שלי ואני רוצה להשפיע באמת על חיים של אנשים ולעזור להם לשנות אותם לטובה. את שני אלה הרגשתי שאני כבר לא יכולה להשיג בשום צורה כשכירה, ולכן שמתי לי למטרה להקים קליניקה.

באותה תקופה הקמתי אתר במו אצבעותיי, רשימת תפוצה, הלכתי לנטוורקינג לפחות פעם או פעמיים בשבוע, הנחיתי סדנאות בחינם לכל מי שרצה, שוחחתי וייעצתי לאנשים זרים בחיני חינם שעות רבות, כתבתי המון – בפייסבוק, בפורטלים שהיו אז רלוונטים, באתר שלי… עשיתי שיתופי פעולה עם אנשי מקצוע אחרים ועוד ועוד.

הרגשתי רעב עז להשיג את מה שחשוב לי, ושום דבר לא עמד בדרכי. לרגע לא חשבתי "אין לי על מה לכתוב" או "אין לי כוח". הייתי חדורת מטרה. היה לי מאוד ברור מה אני רוצה להשיג.

את כל זה עשיתי עם 2 ילדים פיצפונים בבית, לימודים תובעניים, חצי משרה כשכירה, ועוד רבע משרה בהתנדבות.

אני לא כותבת את זה כדי להתרברב, להיפך, אני כותבת את זה ומתמלאת ענווה על כך שהיום יש לי הרבה פחות על הראש, חיים הרבה יותר נוחים ובכל זאת אני גם עושה הרבה פחות. כי את רוב המטרות שלי כבר השגתי. חשוב לי לשמור על הקיים, אולי להרחיבו מעט: הייתי שמחה ללמד יותר קורסים ויש לי מקום ביומן לעוד כמה מטופלות.ים בשבוע.

אבל יש לי. לכן לפעמים אוותר על כתיבה למען משהו אחר שבאותו רגע יותר חשוב לי.

מה שכן – אם החלטתי לוותר על כתיבה באותו רגע, אני אשתדל מאוד לא לרדת על עצמי. "הנה, שוב לא כתבת". לפעמים זה מתפלח למחשבות שלי, אבל אני משתדלת שלא. כי מאוד חשוב לי לדבר לעצמי בכבוד, באהדה ובחמלה.

אני לא אומרת לוותר על כל הדברים שאתם לא מצליחים להתמיד בהם, או לא להציב לעצמכם יעדים. מה שאני אומרת זה שחשוב שהיעדים האלה יהיו מחוברים למשהו אמיתי שמאוד חשוב לכם. לא כי יש איזה מחשבה ערפילית שללכת לישון מאוחר זה לא טוב. אלא סיבות אמיתיות למה כדאי לי ללכת לישון מוקדם, שהן מאוד מבוססות וחזקות ומקורקעות לחיים שלכם.

אם זה עדיין לא עובד, אפשר לבדוק ממה אתם נמנעים כשאתם לא עושים את הפעולה שחשובה לכם. לפעמים אנחנו מפחדים להצליח כי זה מביא מחויבות מסוימת, לפעמים אנחנו לא רוצים לשלם מחירים מסוימים כדי להתמיד במה שחשוב לנו, ועוד ועוד… אפשר לפרק את זה. זה חלק ממה שאני עושה עם אנשים שמגיעים אליי לטיפול. החל מדברים "קטנים" כמו למה אני לא מצליח לישון מוקדם, ועד לדברים יותר משמעותיים כמו – למה אני מרגיש צורך לרצות את כולם?

והנה, כתבתי היום. זה היה לי חשוב. אבל גם הלכתי לישון מאוחר אתמול (כי ראיתי חתונמי. ספוילר: מעין ובן נפרדו כצפוי ). אז אני קצת עייפה, אבל זה לא מונע ממני לעשות מה שחשוב לי באמת