שאלה שנשאלה בפורום ייעוץ להורים בתפוז, אותו אני מנהלת:
אמא ל-2 ילדים קטנים – הבכורה בת שנתיים, והקטן בן 9 חודשים, שיתפה כי ביתה בת השנתיים כועסת על אחיה התינוק היות והוא משחק לה בצעצועים הישנים שלה, אותם היא אחסנה היות וכבר היו קטנים מדי עבורה, והוציאה מחדש עבור בנה התינוק.
האמא כתבה שהיא בדילמה – מצד אחד, המשחקים באמת היו שייכים לילדה, והיא מבינה את התסכול מכך שאחיה הקטן משחק לה בהם. מצד שני, היא רוצה לתת לקטן לשחק במשחקים שמתאימים לגילו בלי "לחטוף" מהגדולה.
תגובתי לאותה אמא הייתה שצריך לקבל החלטה בבית – למי שייכים הצעצועים? למי מותר לשחק בהם ומתי? באופן אישי אני מאמינה שכדאי להכריז על רוב המשחקים בבית כשייכים לכלל המשפחה, וחלקם, אלו אשר הם בעלי משמעות רגשית גדולה (למשל, בובה איתה ישנה הילדה בלילה), יהיו שייכים לכל ילד בנפרד.
כמו כן, הצעתי לאותה אם לאפשר לשני הילדים לשחק יחד באותו משחק בו זמנית על מנת לחזק את הקשר בין האחים. ניתן להביא משחק אחד לחדר ולשחק כולם יחד (כאשר יש לקחת בחשבון שבגיל זה הילדים מתקשים לשחק יחד, אלא ישחקו בנפרד אחד ליד השני) או להביא לחדר 2-3 משחקים וכל אחד ישחק במה שיבחר, כאשר ההורה משחק כל פעם עם אחד הילדים לסירוגין, כדי לאפשר לשני לשחק לבד ללא הפרעה. כך ניתן לתרגל איתם וללמד את הילדים מיומנויות של תורות, שיתוף, כיבוד האחר, ככל הניתן לפי רמת ההתפתחות. תשובתי לאותה אם הייתה שכדאי לנסות להפוך את נוכחות האח הקטן ממפריעה ומציקה, לנוכחות כייפית ונעימה של שיתוף במשחק, ככל האפשר.
גם אתם מוזמנים להיעזר בי בשאלות שעולות לכם, בפורום ייעוץ להורים אותו אני מנהלת.
