בפוסט הקודם דיברתי על מה הן הטיות חשיבה, ולמה כנשים רגישות אנחנו נוטות להיות עם הטיות חשיבה, אגב, לא רק לנשים רגישות, זה דבר נורמלי לחלוטין שיש לכולם.
היום נתחיל להבין איך כדאי לנו להתמודד עם הטיות חשיבה.
הצעד הראשון שצריך לעשות כדי להתמודד עם הטיות בחשיבה זה קודם כל לזהות אותן.
זה אולי נשמע הכי קל וטריוויאלי, אבל זה בעצם הכי קשה.
אנחנו חושבים כל כך הרבה מחשבות ביום – בין 50 ל 100 אלף מחשבות ביום. כשביניהן יש מחשבות מאוד בסיסיות, שטותיות ולא חשובות שנשכח מאוד מהר, וביניהן גם מחשבות מאוד משמעותיות שאולי בעקבותיהן נעשה שינויים מרחיקי לכת בחיים שלהו. תחשבו כמה המחשבות שלנו משפיעות על המעשים שלנו, הבחירות שלנו, על הסביבה שלנו. מחשבה אחת קטנה יכולה פתאום לשנות את כל חיינו ולהפוך אותם למשהו שונה לחלוטין ממה שהכרנו עד עכשיו, אם ניתן לה מקום ונאפשר למחשבה הזו להוביל את המעשים שלנו.
לכן להתחיל לשים לב מה אני חושבת ואיך המחשבה הזאת משפיעה עליי זה משהו מאוד קריטי בתור צעד ראשון כדי להתחיל לעשות איזה שהוא שינוי בחיים.
אז איך אני בכלל אוכל לזהות עם המחשבה שיש לי היא משמעותית, בעלת ערך, ועליי להקשיב לה, לבין הטיה בחשיבה שהיא לא כל כך רציונלית?
הטיות בחשיבה הן מחשבות מאוד נוקשות. הן לא מחוברת באמת למי שאני, ליכולות שלי, למטרות שלי, לערכים שאני רוצה להשיג.
הטיות בחשיבה לא מחוברות ולא נובעות מתוך הדברים שחשובים לי אלא הן מגיעות יותר ממקום של פחד, יותר ממקום הישרדותי לפעמים.
מחשבות כאלה מגיעות לפעמים כי אני פשוט מאוד רגישה ואולי אני מאוד מוצפת כרגע ולכן כל דבר שיעבור לידי, או כל דבר שאני צריכה להתמודד איתו יראה לי יותר מדי וגדול עליי. אמרתי בפעם הקודמת, שהמוח נועד לשמור עלינו מפניי סכנה, והטיות חשיבה נוטות להתריע מפניי סכנה כדי לשמור עליי, אבל לעיתים קרובות הן יגרמו לי לפספס דברים טובים.
חשוב לשים לב שמחשבות שהן הטיה בחשיבה נוטות להיות מאוד נוקשות. הן מאוד כוללניות ומכלילות. יהיו בהן מילים גדולות ומכלילות כמו "תמיד" "כל פעם" "כולם" "רק אני".
אלה מחשבות שנוטות לבטל את המורכבות של הנושא, לא לוקחות בחשבון גמישות, או שיש עוד פרמטרים או עוד אפשרויות. הן נוטות להגביל את זווית הראייה שלנו ולהפוך אותה למאוד צרה ומגבילה. זאת מחשבה שבאה מתוך איזשהו רצון של המוח שלי להגן על עצמי אבל זאת לא מחשבה שהיא באמת יעילה עבורי, היא לא באמת מחוברת למציאות בצורה נכונה. לא מחוברת לעולם הערכים שלי, לרצון שלי לראות את כולי כאדם גמיש, מורכב, בעל פנים שונות, שמסוגל להחזיק גם וגם ולא חשיבה של או או.
יש בספרות חלוקות שונות של הטיות חשיבה, אבל אתן כאן כמה מרכזיות:
חשיבה קטסטרופלית: היא נוטה לקחת משהו קטן שהוא לא טוב כרגע, או שאני חוששת שיקרה, ולהפוך אותו לענק ומפחיד שלא ניתן להתמודד איתו.
"מה אם אכשל במבחן הזה ויעיפו אותי מבית הספר?"
"מה אם אשכח מה אני רוצה להגיד במהלך המצגת שלי וכולם יחשבו שאני לא יודעת מה אני עושה?"
"חברה שלי לא עונה לי לווטסאפ, מה אם היא כועסת עליי?"
"בעלי לא עונה לטלפון שלו. מה אם הוא נקלע לתאונה?"
בכל הדוגמאות הללו, יש קפיצה למסקנות מרחיקות לכת של התרחישים הגרועים ביותר, עם חרדה ועצב מעורבבים לתוך הסלט הזה. וכשאת אדם רגיש מאוד, את אמפתית מאוד ונוטה לקחת לעצמך רגשות של אחרים וגם לתת משמעות רגשית לאירועים, לכן מכאן עד לקטסטרופות הדרך מאוד קצרה.
לקחת דברים אישי מדי
סוג זה של הטיה מחשבתית הוא כשאנחנו נוטים לקחת דברים למקום מאוד אישי. גם אם האירוע לא קשור אלייך, או לא עשית שום דבר רע – יכולה לקפוץ מחשבה שמחברת בין הדברים והופכת אותם לאישיים.
נניח שהרגע יצאת לדייט שהלך בצורה מדהימה ואת לא יכולה לחכות לדבר עם האדם הזה שוב. את להוטה לשמוע מהדייט שלך, ובודקת את הטלפון כל הזמן… אבל, אין הודעה. ואז מתחילות המחשבות:
"מה עשיתי?"
"למה הוא לא שולח לי הודעה?"
"מה אמרתי?"
"אם רק הייתי מצליחה/רזה/מעניינת/חכמה יותר אז היא/הוא/הם בהחלט היו שולחים לי כבר הודעה…"
או נטייה להתחיל לנתח כל רגע בדייט כדי להבין איפה טעיתי ומה לא הלך טוב.
כל המחשבות האלו שוב קופצות למסקנות ובנוסף גם מכניסות לזה מימד אישי – מתוך הנחה שהבעיה היא בי!
דוגמה נוספת עשויה להיות אם את אמא ולילד שלך יש קשיים חברתיים. את עלולה להתחיל להאשים את עצמך, לחשוב שאת עשית משהו לא טוב, לא הזמנת אלייך מספיק חברים כשהוא היה בגן, או לא נתת דוגמה מספיק טובה בכמות הבילויים החברתיים שאתם יוצאים אליהם כמשפחה. את מתחילה לקחת את הקשיים החברתיים של ילדך באופן אישי. זאת הטיה חשיבתית מאוד נפוצה לאנשים רגישים מאוד כיוון שאם יש בסביבתה של אישה רגישה אדם עם קושי רגשי, היא תרצה להתאים את עצמה אליו ולסייע לו.
הטיות חשיבה נוספות:
מסננת שדרכה אנחנו מסתכלים רק על מה שלא טוב, בכלל בסיטואציה, או מה לא טוב בנו.
כללים וחייביזם – הייתי צריכה להגיד ככה, הייתי צריכה לעשות אחרת, אני צריכה שיהיה לי X.
הקטנה – אני לא יכולה להתמודד, כולם יותר טובים ממני.
מיקוד שליטה חיצוני – אין לי איך להתמודד, המצב נכפה עליי מבחוץ, אני קורבן חסר אונים.
בפעם הבאה אתמקד בעיקר באיך אנחנו יכולים להתמודד עם הטיות החשיבה הללו כשהן מגיעות אלינו.
