התמודדות עם אבל ואובדן

אבל הוא חוויה אנושית אוניברסלית המלווה את האדם משחר ההיסטוריה. האובדן והצער הנלווים למותו של אדם קרוב הם חלק בלתי נפרד ממעגל החיים, ומרבית בני האדם ייאלצו להתמודד עם חוויית האבל בנקודה כלשהי בחייהם. עם זאת, אופן ההתמודדות עם האבל והבעת הצער משתנים בין תרבויות, דתות ופרטים שונים. הבנה מעמיקה של תהליך האבל חיונית על מנת לאפשר לפרט ולחברה כולה לשגשג ולצמוח גם בצל האובדן. נהוג לראות באבל חוויה שאינה נגמרת. אבל הוא תהליך שמלווה את האדם לכל אורך חייו, היות והאדם ממנו נפרד אינו חוזר, אין דרך באמת לסיים את האבל. יחד עם זאת, נרצה לדעת כיצד ניתן להתמודד ולהשלים עם האובדן, ולחזור לתפקוד מלא ככל הניתן, לחיות חיים מלאי משמעות על האף הצער הרב שבאובדן.

מודלים בולטים בנושא התמודדות עם אבל ואובדן:

המודל הדו מסלולי להתמודדות עם אובדן

המודל הדו מסלולי להתמודדות עם אבל הוא מודל תאורטי חדש יחסית, המתאר את חווית האבל כמתקיימת בשני מסלולים במקביל: התפקודי והפנימי. השפעת האובדן על התפקוד הכללי: תפקודו החברתי, הבינאישי, התעסוקתי וכדומה של האדם המתאבל. במקביל אליו, המסלול השני הוא התאגרנות מחדש אל מול מערכת היחסים עם הנפטר והאובדן. ההנחה היא כי העובדה שאדם מת אינה אומרת שמערכת היחסים הסתיימה, אלא נדרשת התארגנות מחודשת של האדם אל מול הנפטר – בקבלת מותו, ברגשות שיש לו כלפיי המוות. זוהי התמודדות שמלוות לעיתים ברגשות כגון צער, אשמה, עצב, געגוע, תחושת פיספוס ועוד.

שני מסלולים אלו מתקיימים במקביל, ויכול להיות הבדל ביניהם. לדוגמא, אדם יכול להראות ברמת הסתגלות גבוהה במסלול התפקודי. לאחר תקופת אבל קצרה הוא יחזור לעבודה, יקיים קשרים בינאישיים טובים ויראה כלפיי חוץ שתפקודו גבוה והוא השלים עם האובדן. אך במקביל, אולי הוא דוחה את העיסוק בהסתגלות מחדש אל מול הנפטר, ויחווה קשיים רגשיים אל מול המוות. אם לא יתן לעצמו מקום להתאבל, להשלים ולהתארגן מחדש אל מול מערכת היחסים שלו עם הנפטר.

שלבי האבל של קובלר-רוס

לעומת זאת, מודל שלבי האבל הקלאסי של קובלר-רוס, אשר פותח בשנות ה-60, מתאר 5 שלבים קבועים ואוניברסליים שכל אדם המתמודד עם אבל חווה:

1. הכחשה ובלבול
2. כעס
3. מיקוח
4. דיכאון
5. קבלה

על פי מודל זה, המעבר בין השלבים הוא קבוע וליניארי לכל האבלים. אולם, כיום נהוג להתייחס לשלבי האבל כתהליך ספירלי ולא לינארי, כלומר – האדם מתמודד שוב ושוב לאורך חייו עם האבל ונע בין השלבים השונים במקביל.

למודלים הללו יש יתרונות וחסרונות והם עשויים לסייע לאדם המתמודד עם אבל להבין טוב יותר את תהליך האבל וההתמודדות עמו. המודל הדו-מסלולי מאפשר גמישות ומתן לגיטימציה למגוון תגובות אבל, וכן מסביר חוויה שכיחה אצל מתאבלים כאשר הם חווים פער בין המסלול התפקודי לבין החוויה הרגשית של עיבוד המוות ומערכת היחסים עם הנפטר. המודל של קובלר-רוס נותן מסגרת ברורה ומובנת יותר של התהליך. עם זאת, שני המודלים עלולים גם להקשיח ולהגביל את ההבנה של תהליך האבל שהוא מורכב וייחודי לכל אדם. המודלים יכולים לשמש ככלי עזר אך חשוב לזכור שאין נוסחה ברורה להתמודדות עם אבל. על כל אדם למצוא את הדרך שנכונה לו ביותר להתאבל ולהשלים עם האובדן.

איך להתמודד עם אבל?

התמודדות עם אבל היא תהליך אישי ומורכב שאין לו "נוסחה נכונה אחת". עם זאת, ניתן לומר שיש כמה עקרונות ודרכי התמודדות שיכולים לסייע:

• לאפשר לעצמך להתאבל – חשוב לתת לגיטימציה לרגשות של עצב, כעס, בכי או אפילו אדישות. לא לנסות "לדחוק" את האבל או "להמשיך הלאה" מהר מדי.
• למצוא משענת חברתית – לדבר על האובדן עם אנשים קרובים, לקבל תמיכה. אבל משותף יכול לעזור.
• לשמור על שגרה – חשוב ככל האפשר לנסות ולאכול, לישון, לעבוד או ללמוד כרגיל. השגרה יכולה לתת תחושת יציבות.
• למצוא משמעות חדשה – לנסות למצוא דרכים לשמר את זכר המנוח או לתרום לאחרים על שמו, זה יכול לעזור בתחושת מטרה.
• טקסי אבלות – לקיים טקסים כמו שבעה, אזכרה, קריאת מצבה וכדומה. אלו יכולים לתת תחושת סגירה.
• עזרה מקצועית – אם האבל קשה וממושך, כדאי לפנות לייעוץ או טיפול פסיכולוגי.
• לתת לזה זמן – אין פרק זמן קבוע לאבל, כל אדם זקוק למשך שונה כדי להשלים עם האובדן. חשוב לא למהר או ללחוץ את עצמך יתר על המידה.

כל אדם ימצא את הדרכים שפועלות עבורו הכי טוב בהתמודדות עם אבל. חשוב להיות עדין ותומך כלפי עצמך בתקופה זו.

בהקשר הזה, חמלה עצמית תהייה חשובה. להבין שזה בסדר לעיתים לנוח, לקחת הפסקות ולהתאבל, אל מול הרצון והצורך לחזור לשיגרה מלאה. כל אחד מתאבל בקצב שלו, בדרך שלו. היו מקבלים וחומלים כלפיי עצמכם.