בקהילת הפייסבוק שלי – מתנת הרגישות – הקבוצה לנשים רגישות שאלתי פעם מה הדבר שהכי קשה לך איתו בעקבות הרגישות הגבוהה? הדבר שחזר הכי הרבה, הוא ההתמודדות עם בכי. נשים רבות חוות שהדמעות יוצאות להן ללא שליטה, זה גורם להן לתחושה לא נעימה. אני חושבת שהתלונה השכיחה על בכי מבטאת את הצורך של נשים רגישות רבות ללמוד לווסת את הרגשות שלהן. כנשים רגישות, אנחנו חוות הכל מאוד חזק ומאוד רגשי, לכן הגיוני מאוד שאחת התלונות תהייה על כך שהבכי יוצא ללא שליטה.
למה אנחנו בוכים?
בני האדם הם החיה היחידה בעולם שבוכה בגלל צורך רגשי. מבחינה ביולוגית הדמעות נועדו לנקות את העיניים. אך נמצא שדמעות שנועדו לניקוי העיניים לעומת דמעות רגשיות מכילות חומרים אחרים לגמרי מבחינה ביולוגית! לדמעות הרגשיות נוספות גם חלבון, הורמוני סטרס וחומרים טבעיים של הגוף לשיכוך כאבים.
דמעות רגשיות עוזרות לנו לתקשר עם הסביבה. בעולם טרום-שפתי, לפני שהאדם יכול לבטא את עצמו במילים ברורות, הדמעות היוו סימן לכך שהאדם חווה רגש עז והוא זקוק לעזרה. הדמעות השיגו את המטרה ועזרו לנו לשרוד.
דמעות ובכי הן גם תקשורת מאוד יעילה עבור תינוקות ופעוטות שעדיין לא יודעים להסביר את עצמם במילים.
מחקרי מוח מראים שכשאנשים רואים דמעות – הם רוצים לעזור.
יחד עם זאת, לא נמצא הסבר מדעי לדמעות של התרגשות ושמחה.
למה הבכי נתפס עבורנו כבעיה?
בחברה המערבית הבכי נתפס כבעייתי. הוא גורם לאדם שבוכה להיתפס כמי שאינו מסוגלת לווסת את הרגשות שלו, אדם היסטרי ולא יציב, ילדותי, עם בעיות רגשיות. לעיתים קרובות אנשים תופסים את הבכי כמניפולציה – חושבים שהאדם בוכה בכוונה כדי להשיג את מה שרצה מהצד השני, שלא יוכל לעמוד בפניי הבכי. ד"ר איליין ארון, שחוקרת רבות את האנשים הרגישים מאוד, מצאה שבאמת אנשים רגישים מאוד בוכים יותר יחסית לאנשים אחרים.
כך שהתלונה של נשים רגישות על כך שהן בוכות בקלות, נתמכת גם במחקר.
היות וזה המצב, אנחנו בוכות בקלות, יש מקום ללמוד לשנות את ההגדרה שלנו על בכי. לווסת את הרגשות שלנו אומר קודם כל להכיר בהם, לקבל אותם בחמלה, ולהבין שהם חלק מהדרך שלנו לתקשר את עצמנו לעולם ולהביע רגש. היות ונשים רגישות חוות חוויות רגשיות בצורה יותר אינטנסיבית, אפשר להבין שזה לא אומר שהאישה שבוכה היא היסטרית או לא יודעת לווסת את הרגשות שלה – אלא כי הסיטואציה ריגשה אותה ונגעה בה. זה לא אומר שיש לה בעיות רגשיות, אלא שהיא אישה רגישה.
בכי בין חברים
חשוב להבדיל בין סיטואציות שונות של בכי, ולשים לב איפה באמת זה מפריע לי. למשל כשהבכי הוא בין אנשים שדומים לי, אנשים שאני מרגישה קרובה אליהם – אז יהיה לי יותר נעים איתו. ארגיש בטוחה גם כשאני בוכה. אולי אפילו האנשים שסובבים אותי אוהבים אותי על כך שאני מראה את הרגישות שלי, זאת תכונה כל כך מיוחדת ומופלאה, שחברים של נשים רגישות נהנים ממנה מאוד!
הקושי הרבה פעמים מגיע כשמדובר על בכי בסביבה היררכית, או במקום זר. למשל במסגרת העבודה, בכי מול המנהל או הבוס, או בכי מול קופאי תמים שלא מבין מאיפה הגיעו הדמעות האלה פתאום? זאת סביבה לא מוכרת, או סביבה הישגית בה עליי לשמור על דימוי מסוים, אז הבכי עשוי לגרום לי להיראות לא טוב.
במקרים כאלה כן כדאי להבחין מה מעורר את הטריגר של הבכי, ולעבוד בצורה יותר יסודית על וויסות של הרגשות. בטיפול ניתן לעבוד על הנושאים האלה ולמצוא דרכים יעילות לוויסות הרגשות. כמו כן, כשזה כבר קורה, לעבוד על קבלה עצמית וחמלה עצמית על מה שקרה. אפשר לחייך לאדם שזה קורה מולו ולהתייחס ישירות למצב – כן, אני אישה רגישה מאוד, ולפעמים אני בוכה.
אפשר להגיד איך הייתם רוצים שהאדם מולכם יתייחס לבכי. אני למשל, כשהייתי בוכה מול קולגות, הייתי מבקשת שיתעלמו כרגע מהדמעות ויתייחסו בצורה עניינית לדברים שאני אומרת. ההתייחסות הישירה לדמעות הפיגה את המתח שהבכי עורר, ואיפשר גם לי וגם לסביבה שלי להמשיך הלאה, ולא לתת יותר מדי משקל לבכי.
