סימפטיה לעומת אמפתיה –

מה תפקידינו כהורים אל מול מצוקה רגשית אצל ילדים?

כיצד נזהה מצוקה רגשית אצל ילדים?

מצוקה רגשית אצל ילדים יכולה להתבטא בדרכים מגוונות. הילד יכול להסתגר ולהיות מופנם יותר מבדרך כלל, היות והוא טרוד ואינו יודע כיצד לשתף במצוקתו. תיתכן ירידה בהישגיו הלימודיים או שהוא יפגין חוסר עניין בלימודים או בתחביבים אחרים שהעסיקו אותו בעבר. הימנעות מסיטואציות חברתיות שבעבר אהב ורצה בהן – גם יכולה להעיד על מצוקה רגשית אצל ילדים. כמובן שהפגנת רגשות כגון עצב, כעס, עלבון – גם כל אלו יכולות להעיד על מצוקה רגשית.

חשוב להדגיש כי אצל כל ילד המצוקה הרגשית יכולה להתבטא בצורה שונה ומגוונת. כאן נכנסת ההיכרות שלכם עם ילדיכם – שינוי מהותי בהתנהגותו של הילד עשויה להעיד כי הוא נמצא במצוקה רגשית וזקוק לעזרתכם. עליכם להיות עירניים לכך, היות ולעיתים קרובות ילדים עשויים לא לבטא בצורה ישירה את מצוקתם הרגשית, אלא לבטאה בהתנהגות שלהם (acting out).

מה נעשה כדי לעזור להקל על מצוקה רגשית אצל ילדים?

לעיתים קרובות כאשר אנו רואים את ילדינו במצבי מצוקה או קושי, אנו חשים כי תפקידינו "לתקן את המצב". אנו רוצים לסדר אותו, להפחית את המצוקה של הילד באופן אקטיבי, אולי להאיר את המצב באור אחר ולהחזיר אותו לפרופורציות. זאת תחושה טבעית שהורים רוצים להקל על ילדיהם ושהם לא יחוו קושי. הרי לעיתים הילד יחווה קושי אל מול משהו שנראה בעינינו פעוט ואנו יודעים שבטווח הזמן יתכן ואותה סיטואציה כבר לא תהייה חשובה בעיניו כפי שהיא היום.

לכן, כאן ארצה לעשות הבחנה בין סימפטיה לאמפתיה. נתקלתי ברשת בסרטון מקסים וקצר (בן פחות מ- 3 דקות) הממחיש את ההבדלים:

הסרטון מזהה 4 תכונות של אמפתיה:

1. הבנת הפרספקטיבה של האחר – כלומר, להבין את זווית הראייה של הילד, כיצד הוא תופס את הדברים ולהבין שזו האמת שלו.

2. הימנעות משיפוטיות – להתאפק ולא להגיד מה אנחנו חושבים שהילד צריך לחשוב / לעשות / להרגיש.

3. זיהוי רגשות האחר.

4. שיקוף חזרה של הרגשות שזיהיתם אצל הילד (עוד על שיקוף תוכלו לקרוא כאן).

הדוב בסרטון מייצג את האמפתיה. הוא הולך לשועל, יורד איתו לתוך הבור כדי שהוא לא ירגיש לבד ומנסה להבין מה הוא חווה, ולהעביר לו שהוא מבין את המצוקה הרגשית שלו. הוא לא נותן עצות, הוא לא מנסה לתקן, הוא אפילו לא מנסה באופן אקטיבי להוציא את השועל מהבור! רק להיות יחד איתו בחוויה כדי שהשועל לא ירגיש בודד. האייל, לעומת זאת, מנסה "לתקן" את המצב. הוא אומר אמירות כמו – אה, קשה לך שם למטה? טוב לפחות…. לפחות אתה חי, לפחות יש לך משפחה, וכו'. הורים רבים מנסים לייצר לילד פרספקטיבה אחרת למצוקה שלו, אבל זה לא עוזר לילד והוא ממשיך להרגיש לבד עם המצוקה הרגשית שלו. עדיף רק להיות איתו, ואפילו להגיד – אני לא יודע מה להגיד, אבל אני שמח ששיתפת אותי! אני יכול להיות איתך ביחד. הרי תגובה מילולית בדר"כ לא באמת יכולה לסייע לצאת ממצוקה רגשית באותו רגע. אבל להרגיש קשר למישהו אחר שפשוט איכפת לו, חיבור, יחד, שאני לא לבד בתוך ה"בור" הזה. אלה תחושות שיכולות לסייע למצוקה רגשית אצל ילדים.