מעיין ביטון

מעיין ביטון

כמה מילים על דימוי גוף אצל מתבגרות

כמה מילים על דימוי גוף אצל מתבגרות

אחד הדברים שמעסיקים מאוד בני נוער (ולא רק בני נוער) זה דימוי הגוף שלהם. בשיחה השבוע שוחחתי עם כמה חברות ונזכרנו כמה "ירדו" עלינו בגיל חטיבת הביניים, בין אם החזה שלנו היה גדול מדי ובין אם הוא היה קטן מדי. הויכוח היה סוער מאוד כשכל אחת הייתה בטוחה שהיא סבלה יותר מהשאר. בסוף מישהי אמרה – "כולנו סבלנו… וחבל".

20130512_132506
שלט בכניסה לחנות למוצרי טיפוח בסיאול, דרום קוריאה. צילום: מעיין ביטון, כל הזכויות שמורות.

בטיפול קבוצתי עם נערות התפתחה שיחה בסגנון "למי יש יותר גדול" ומי רוצה איזה חלק מהגוף של מי. הנערות הופתעו מאוד לשמוע תגובות מחברותיהן – "אבל האף שלך כל כך יפה, על מה את מדברת בכלל?" "את הפנים שלי את אוהבת? אבל אני כל כך מכוערת!". לראשונה לנערות הייתה הזדמנות לשמוע פידבק חיובי מחברותיהן, במקום הביקורת המתמדת של עצמן אל מול המראה. שאלתי אותן – אם הייתן משנות את כל מה שאתן רוצות, את כל ה"פגמים" שציינתן, ואז הייתן מסתכלות במראה, הייתן מרוצות ממה שאתן רואות? התשובה פה אחת הייתה – "לא!".

לצערי, בני נוער רבים מסתובבים עם תחושות קשות לגביי המראה שלהם. כאשר זה לא באמת משנה אם הם יהיו יותר או פחות קילוגרמים, עם אף או חזה גדול או קטן יותר. תחושת החוסר היא פנימית ולאו דווקא קשורה באמת ליופי החיצוני. לא רק דימוי הגוף משתקף החוצה, אלא בעיקר הדימוי העצמי – שחוזר ואומר "אני לעולם לא אהייה מספיק טוב/ יפה/ חכם". בטיפול פרטני או קבוצתי אפשר לעבוד על הסוגיות הללו, למשל, על ידי זיהוי דפוסי חשיבה והחלפתם במחשבות אחרות, יעילות ומקבלות יותר. דרך נוספת היא זיהוי מצבים וסיטואציות הגורמים לתחושה זו וניתוח מה מוביל לתחושות הקשות וכיצד ניתן לשנות זאת.

להרשמה לעדכונים מלאי את הטופס הבא

שתפו את הפוסט

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email