כמה מילים על דימוי גוף

אחד הדברים שמעסיקים נשים רבות זה דימוי הגוף שלהן. בשיחה השבוע שוחחתי עם כמה חברות ונזכרנו כמה "ירדו" עלינו בגיל חטיבת הביניים, בין אם החזה שלנו היה גדול מדי ובין אם הוא היה קטן מדי. הויכוח היה סוער מאוד כשכל אחת הייתה בטוחה שהיא סבלה יותר מהשאר. בסוף מישהי אמרה – "כולנו סבלנו… וחבל".

בטיפול קבוצתי עם נערות שהנחיתי לפני מספר שנים, התפתחה שיחה בסגנון "למי יש יותר גדול" ומי רוצה איזה חלק מהגוף של מי. הנערות הופתעו מאוד לשמוע תגובות מחברותיהן – "אבל האף שלך כל כך יפה, על מה את מדברת בכלל?" "את הפנים שלי את אוהבת? אבל אני כל כך מכוערת!". לראשונה לנערות הייתה הזדמנות לשמוע פידבק חיובי מחברותיהן, במקום הביקורת המתמדת של עצמן אל מול המראה. שאלתי אותן – אם הייתן משנות את כל מה שאתן רוצות, את כל ה"פגמים" שציינתן, ואז הייתן מסתכלות במראה, הייתן מרוצות ממה שאתן רואות? התשובה פה אחת הייתה – "לא!".

לצערי, אנשים רבים מסתובבים עם תחושות קשות לגביי המראה שלהם. כאשר זה לא באמת משנה אם הם יהיו יותר או פחות קילוגרמים, עם אף או חזה גדול או קטן יותר. תחושת החוסר היא פנימית ולאו דווקא קשורה באמת ליופי החיצוני. לא רק דימוי הגוף משתקף החוצה, אלא בעיקר הדימוי העצמי – שחוזר ואומר "אני לעולם לא אהייה מספיק טוב/ יפה/ חכם". בטיפול פרטני או קבוצתי אפשר לעבוד על הסוגיות הללו, למשל, על ידי זיהוי דפוסי חשיבה אלו, הבנה מאיפה הם מגיעים, ועבודה על החלפתם לשיח פנימי יותר מקדם ומקבל. דרך נוספת היא זיהוי מצבים וסיטואציות הגורמים לתחושה זו וניתוח מה מוביל לתחושות הקשות וכיצד ניתן לשנות זאת.