את מבינה את עצמי יותר ממני – כמה מחשבות על טיפול פסיכולוגי לנוער

הרבה סיפרו לי על חוויותיהם כמטופלים, כשהם יושבים מול המטפל בטיפול פסיכולוגי לנוער והם חוששים לפצות פה שמא דבריהם יתפרשו לא נכונה. לאיחור לפגישה או לביטול יש כבר פירושים רבים. לקבלה או דחייה של שתייה חמה גם יש עד מהרה הסבר פסיכולוגי. הפירושים נזרקים לחלל האוויר ומגיעים למחוזות רחוקים, אבל האם הוא נוגע במטופל?

לא מזמן, נער בן 17 אמר לי בטיפול רגשי לנוער – "אבל את בטח מבינה את עצמי יותר ממני". התשובה היא לא. אינני יודעת יותר מהמטופלים שלי עליהם. הם המומחים לחיים שלהם, וזה לא משנה אם הם בני 6 או 16 או 60. אולי הם לא זוכרים כרגע, אולי המצב כרגע לא ברור ומבולבל, אבל אני עדיין לא יודעת יותר מהם. התפקיד שלי הוא להיות מומחית לתהליך אותו המטופל עובר איתי. לדעת לכוון אותו, לעורר בו את התשובות שחבויות בתוכו.

במיוחד נדרשת זהירות כאשר מדובר בטיפול פסיכולוגי לנוער. גיל ההתבגרות מעלה חיפוש מתמיד אחר הכרת הזהות האישית. היא לא ברורה והשאלה "מי אני" עולה וחוזרת. מי אני מול עצמי, מי אני מול חבריי, מול בן/בת זוגי, מול משפחתי? הבלבול גורם לעיתים קרובות לחיפוש התשובות בחוץ – תגידו לי אתם מי אני. לכן נדרשת זהירות ורגישות גדולה יותר מצד המטפל לאפשר לנער או לנערה לעבור בטיפול תהליך של גילוי עצמי פנימי, ולא חיצוני. לא גילוי של מה המטפל חושב שאני, אלא ללמוד לזהות מי אני וכיצד אני משתנה.

בסופו של דבר, התשובה לשאלה "מי אני" אולי מתבהרת במעט, אבל תמיד נשארת עם איזשהו סימן שאלה. הזהות שלנו משתנה כל הזמן כי אנחנו גדלים, כי הסטטוס שלנו משתנה, כי מערכות היחסים שלנו משתנות. החיים הם דינמיים וכך היא גם הזהות. אף אחד לא מכיר ומבין אתכם יותר מכם, אבל במצבי משבר מטפל טוב יכול לעזור לכם לגלות מחדש את הכוחות שחבויים בתוככם.