"תתמקדי בטוב שכן יש לך"
שמעת עצה כזאת או דומה לך? אמרו לך את זה לאחרונה?
אני שומעת את זה הרבה מאוד מסביבי, וגם המטופלות שלי שומעות את זה מאחרים (כנראה לא ממני 🙂 ). במיוחד בתקופות משבר וקושי, אנשים אוהבים לקפוץ עם העצה הזאת.
אני בכלל לא נגדה. זאת לא עצה רעה. לפעמים הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות זה להתמקד במה שכן יש לנו, במה שכן פועל לטובתנו. זה עוזר לנו לעלות לתדר יותר גבוה, לתפקד יותר טוב, לעשות יותר.
אבל… יש בה משהו מאוד בעייתי. אם אנחנו מרגישים קושי, או פחד, או כל דבר אחר – סימן שיש סיבה לזה שאנחנו מרגישים את זה. הבעיה מתחילה כשאנחנו שופטים את עצמנו או ביקורתיים כלפי מה שאנחנו מרגישים.
"למה אני מרגישה שרע לי, יש לי כל כך הרבה טוב בחיים!" זה משפט כל כך מעניין. במקום לנער אותו ממך ולחשוב על משהו אחר – בואי נישאר איתו לרגע? כל כך מסקרן אותי להבין יחד איתך באמת למה רע לך? אולי את מפחדת שהטוב יגזל ממך? אולי כל הטוב שיש לך מציף אותך רגשית ואת מפרשת את ההצפה כתחושה רעה? אולי יש לך דפוס חשיבה שאומר שאם טוב – זה סימן שעומד להגיע משהו רע? אולי את מרגישה אשמה שלך יש משהו שלאחרים אין? ואולי בכלל עדיין עם כל הטוב הזה, עדיין יש משהו חשוב שחסר לך ויעשה הבדל משמעותי?
את לא "לא בסדר" אם קשה לך, אם רע לך, אם המחשבה שלך נודדת לחרדות, לקשיים. את פשוט בנאדם, את פשוט מאפשרת לעצמך לחוות את מלוא החוויה האנושית. ההיפך – הצמצום הרגשי רק לרגשות "טובים" כביכול, זה תהליך לא בריא ולא טבעי בעיניי. בואי תחזרי לטבע שלך, תקבלי אותו. יותר קל להחליף תדר מנמוך לגבוה, אחרי שאת קודם כל שוהה בתוך הרגש הלא נעים, בתוך הכאב והקושי, מבינה אותו, מתפלשת בו קצת אפילו, ורק אז מתעלה ומתמקדת במה שכן טוב ומה שכן יש לך. ככה את מעבירה לעצמך מסר שאת בסדר, שאת מקבלת את כל קשת הרגשות שעולה לך, אבל גם שואפת ללמוד לחשוב מחשבות שמיטיבות איתך.