כשאנחנו כותבות את מה שמטריד אותנו, אנחנו מאפשרות לעצמנו להיות במגע עם הרגשות שלנו, בצורה סקרנית ולא שופטת. אנחנו לומדות להכיר ולהשלים גם עם החלקים הלא חיוביים של החיים, גם עם החלקים הלא שלמים שבנו.
יש הרבה דרכים שונות להתחבר לרגשות ולקבל את אותן. כתיבה, וציור הן דוגמאות בודדות, אך יש עוד שלל אמצעים. לכתיבה יש יתרונות רגשיים רבים. כתיבה מסייעת לארגן התרשמויות מחשבתיות כאוטיות לתוך תבניות וזיכרונות שתואמים את המבנים של המוח. במקום רעיונות מאוד מופשטים שלא ניתנים לאחיזה, המילים מאפשרות אירגון והבנה מחדש של הרגשות.
גם הכתיבה עצמה כפעולה פיזית יכולה להרגיע ולהביא לשחרור רגשי. החשאיות הנלווית ליומן יכולה ליצור תחושה של אוטונומיה ויצירה אישית.
הצעה לתרגיל כתיבה להתבוננות פנימית: לכתוב במשך 7 דקות על משהו שמפריע לך. לקבל באופן רדיקלי כל מה שעולה, בלי לשפוט. לכתוב בכתיבה רציפה – בלי להרים את העט במשך 7 דקות, להמשיך לכתוב גם כשאין על מה לכתוב, כשאין מה לכתוב אפשר לכתוב "אין לי מה לכתוב" או כל מחשבה אחרת שעולה – "עוד כמה זמן נשאר?".
לשים לב – איך זה גרם לך להרגיש?
המשך – לכתוב 7 דקות על משהו שכן נעים לכם. באותו אופן, כתיבה רציפה.
לשים לב – איך זה גרם לך להרגיש?