20200421_214157
מעיין ביטון

מעיין ביטון

איך להתמודד עם הסגר מבחינה נפשית

תקופת הקורונה היא לא פשוטה, והיא משבר עולמי אשר פוגע בטווח רחב מאוד של תחומים – התחום הבריאותי, התעסוקתי, התחום הכלכלי, החברתי, וכמובן גם הנפשי.
לא פשוט להתמודד עם סיטואציה כזאת. נשים רבות מוצאות את עצמן מנסות לג'נגל בין הילדים שנשארים בבית ללמידה מקוונת, לבין העבודה. השהייה הארוכה בבית, כשהכל סגור ואסור לצאת לשום מקום, גם היא כלשעצמה מעוררת תחושות קשות של ריקנות וחוסר אונים.
בנוסף, חוסר הוודאות – מתי זה יסתיים, יחד עם החרדה הרפואית בריאותית, והרצון שאני והיקרים לי יהיו בטוחים ובריאים, מעוררים חרדה.
המשבר הזה הוא קולקטיבי ומשותף לכולם, אך חלק מהאנשים מתמודדים עם משברים אישיים ברמה היומיומית, גם בלי קשר לקורונה. כך שהמאמר הזה נכתב בתקופת הקורונה על מנת לעזור למי שצריכה לרכוש דרכי התמודדות, אך הוא נכון לכל משבר שנצטרך להתמודד איתו.
בתרפיית קבלה ומחויבת, ACT, מדברים הרבה על מחויבות לערך כלשהו. המילה ערך נשמעת מאוד גדולה ובומבסטית, אבל אפשר לפרק אותה לכמה שאלות קטנות יותר שכל אחד יכול להתחבר אליהם: מה חשוב לי שיהיה בתקופה הזאת? איזה מין אדם הייתי רוצה להיות בהתמודדות הזאת?
לעיתים קשה לזהות מה רוצים שיהיה, כיוון שהחוסר והקושי כל כך גדולים, אז ההתמקדות נשארת במה שחסר ואין, במה שקשה וכואב. אז אפשר להתחיל במה שקשה. איפה הקושי העיקרי נמצא? אני זיהיתי אצלי את הרגעים הקשים של היום בתקופת הסגר, בדרך כלל כשלכמה ילדים בו זמנית יש צרכים שונים ממני שזקוקים למענה דחוף, ובמקביל אני עושה עוד משהו שגם הוא חשוב (למשל ארוחת צהריים).
זה מצב שמעורר בי תסכול גדול מאוד, כי אני רוצה להיות שם בשביל כולם, אבל אני לא יכולה לעשות את הכל במקביל. לא רק שאי אפשר, זה גם הרסני. ארוחת הצהריים נשרפת, ילד אחד בוכה, אחר עצבני, והשלישית התייאשה. זה סימן לי שאני צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש. לא רק מה חשוב, אלא גם מה חשוב יותר, כרגע. וגם: מה יכול לחכות.
אז מתוך כל הדברים שקורים בו זמנית: למידה מקוונת, הכנת אוכל, הצרכים האישיים של כל אחד, בכל רגע, אני שואלת את עצמי מה הכי חשוב כרגע? ומה לא חשוב וזה בסדר שלא יקרה. לפעמים אחד מהילדים לא יכנס לשיעור שלו בזום כי באותו רגע זה לא היה הכי חשוב עבורי. ברגע שאני עושה את הדברים מתוך בחירה של מה חשוב, רגשות האשם נעלמים, התסכול מלנסות לעשות הכל בבת אחת גם נעלם, וחוזרת תחושת השליטה והוודאות.
תזכרו, בכל רגע יש בחירה מחודשת.
לפעמים הכי נכון לעצור הכל ולצאת לסיבוב בחוץ בשמש הנעימה.
עבורי, הכי חשוב לי לעבור את הסגר הזה בצורה נעימה. שבבית תהייה אוירה נעימה ורגועה. בלי לחצים מיותרים. בלי לנסות להגיע לשומקום. לעשות מה שאנחנו יכולים. להיות שם אחד בשביל השני. חשוב לי מאוד לא לסבול, לא להיות בדיכאון מהמצב. חשוב לי להרגיש שאני עושה דברים חשובים גם עבור עצמי, וגם עבור הילדים והבית.
זה אומר שלפעמים מוותרים על זום אחד, בסליחה והערכה רבה למורה. זה אומר שלפעמים הילדים רואים טלויזיה כשאני עסוקה. זה אומר שלפעמים ארוחת הצהריים היא פיצה או טוסט.
אבל הבית מלא בצחקוקים ודיבורים רגועים, ופחות בכי וצעקות (עדיין יש כאלה… אבל הכל שאלה של מינון). וזה הכי חשוב לי.
מה הכי חשוב עבורך? איך הכי חשוב לך להתמודד עם המצב? על מה אפשר מדי פעם לוותר?
התשובה הזאת יכולה גם להשתנות מיום ליום. יכול להיות שיום אחד יהיה יותר חשוב להתמקד בלמידה, ויהיה אפשר לוותר על דברים אחרים כמו סדר וניקיון. אולי יום אחד יהיה חשוב ארוחה מזינה, ודברים אחרים יהיו פחות חשובים. בכל רגע יש בחירה, בכל רגע אפשר לשאול שוב מה חשוב לך מחדש.

להרשמה לעדכונים מלאי את הטופס הבא

שתפו את הפוסט

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email