למה אנחנו כועסות? איך נשים רגישות יכולות להתמודד עם כעס
מעיין ביטון

מעיין ביטון

מה הם רגשות, ואיך להגיב לרגשות שלי בחמלה וקבלה עצמית

איך לזהות רגשות – מה הם רגשות?

עצרתם פעם לחשוב בכלל מה זה רגש? מה הם רגשות?

יש נטייה גדולה לבלבל בין רגש למחשבה. אף פעם לא חשבתי על זה יותר מדי, עד שבלימודים שלי ביקשו ממני לתמלל פגישות טיפוליות, ולהוסיף מה חשבתי ומה הרגשתי. שם כל הזמן אמרתי למדריכה שלי בתסכול רב שאני לא מבינה מה ההבדל בין הרגש למחשבה. זה נשמע כל כך בסיסי, אבל בעצם קשה לנו להבדיל. זה טבעי והגיוני, כי מי שלא עוסק בזה בדרך כלל לא עוצר לשאול את עצמו מה הם רגשות, ולהפרידם מהמחשבות של עצמו.

זה חשוב לעשות את ההפרדה בין מה הם רגשות לבין המחשבות, כיוון שמחשבה היא משהו שאני יכולה להתווכח איתו, לשנות, להגמיש, להפוך ולהתבונן ולעשות עליה עבודה שונה. לעומת רגש, שהוא מה שיש לי, ויותר קשה לי להתווכח איתו ולשנות אותו. הוא בא כפי שהוא, והוא לרוב מושפע על ידי המחשבה והפרשנות שלי את המציאות. עליי ללמוד לקבל אותו בחמלה.

כדי להבדיל בין מה הם רגשות לבין המחשבות, אני מציעה לשים לב לאיך אנחנו מגדירים אותם. הגדרה של רגש תהייה מאוד קצרה. מילה או שתיים. שמחה, עצב, תסכול, דאגה… כל אלה הם רגשות. משפטים שלמים כמו "אני מאוד דואגת כי אולי הילד שלי מנודה חברתית" הם מחשבה, ולא רגש. הרגש שכרוך בתוך המשפט הוא יהיה דאגה.

למה חשוב לזהות רגשות?

הדברים שהכי מקלים עלינו זה לזהות את מה שאנחנו מרגישים. זו מצד אחד מיומנות בסיסית, ומצד שני להרבה מאיתנו היא חסרה. ראשית, כדי להכיר איזה רגשות יש. לרוב, אין לנו מנעד גדול של שמות של רגשות. בדרך כלל יהיה לנו קל לזהות את הרגשות הבסיסיים: שמחה, עצב, כעס. מכאן כבר יהיה לנו יותר קשה לזהות. יש גם אבל, תסכול, דאגה, התלהבות, ועוד הרבה הרבה יותר שמות של רגשות. זה חשוב למצוא את השם האמיתי של מה שאני מרגישה ולהגיד אותו לעצמי, כי זה נותן שם, תוקף והכרה למה שאני מרגישה. ראשית כדאי לשאול את עצמי: מה אני מרגישה? איזה רגשות נוספים אני מרגישה במקביל?

תחשבו מה קורה כשאתן משתפות אדם קרוב במשהו שאתן מרגישות. "אני מאוד מפחדת מהמבחן מחר בבוקר". ובתגובה אתן מקבלות – "שטויות, אני בטוחה שאת תצליחי אין לך שום סיבה לפחד". יש כאן ביטול של הרגש שרציתי לבטא. אחרי תגובה כזאת אני עשויה להרגיש מצוקה רגשית, קושי וכאב, וגם ריחוק, נתק, ותחושה שהרגש שלי לא לגיטימי.

אם האדם הזה היה עונה לי – "כן זה באמת יכול להיות מאוד מפחיד… אבל את למדת המון, אני בטוחה שתעשי כמיטב יכולתך", קיבלתי אישור והכרה במה שאני מרגישה. אני לא "לא בסדר" בגלל שאני מפחדת. זה טבעי, וזה בסדר לפחד, ובתור בונוס קיבלתי עידוד שיש מישהו שחושב שיש לי את היכולות להצליח במבחן. ככה גם אני יכולה להגיב לעצמי. לזהות מה אני מרגישה, לשים לב – מה הם רגשות שונים שמפעפעים בי כרגע, ולהגיב לעצמי בצורה חומלת ומקבלת.

להגיב לרגש שלי בקבלה וחמלה עצמית

כשאני מגיבה לעצמי בדיבור של קבלה וחמלה עצמית, אני בעצם מאמצת דיבור פנימי של אמא מיטיבה, כמו אמא שמדברת לביתה מתוך קבלה מוחלטת של ביתה, כפי שהיא. גם אם לא חוויתי אמא כזאת, אני יכולה לאמץ צורת דיבור כזאת לעצמי, כי מגיע לי! יש בתוכי ילדה שמגיע לה אמא מיטיבה שתקבל אותה כפי שהיא. שתדבר אליה בחמלה. אימוץ של דיבור עצמי כזה, הוא אחד הצעדים הטובים ביותר באימוץ דרך חיים של קבלה וחמלה עצמית.

להרשמה לעדכונים מלאי את הטופס הבא

שתפו את הפוסט

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email