בכל טיפול נוצר מיכל.
המיכל הזה כולל אותך – המטופלת, כמי שיכולה לפרוק את כל מה שהיא מתקשה איתו. את החרדות, הפחדים, הטראומות, העייפות, הקשיים, הדברים שלא מתקדמים ותקועים, מערכות היחסים, הבלבול, התקוות, הרצונות… הכל.
המיכל כולל גם אותי. שיכולה להחזיק את כל אלה. שיכולה, ביחד איתך, לשהות איתם, בלי להיבהל מהם, בלי לברוח מהם, בלי להימנע מלחשוב עליהם. אם זה כואב מדי, ניגע קצת ונרפה. אבל לא נתעלם.
אני יכולה לאפשר לך התבוננות נוספת, אולי אחרת, על כל מה שקורה.
אני יכולה לרקום לנו חוטי שני בין דברים שונים שקורים או קרו בחייך ולהבין איך הם מתקשרים אחד אל השני, ומה ניתן לעשות כדי שהדברים ישתנו.
אם ניתקע, אני יכולה להפעיל כוחות אחרים (אנרגטיים) שיעזרו, שיאירו, שיקדמו.
אם את עייפה ולא מתחשק לך לדבר בכלל, את יכולה לנוח פה בתוך המיכל. הוא שלך ובשבילך.
לכן כששואלות אותי: כל כמה זמן צריך להיפגש? ואם היום לא בא לי לדבר? אני עייפה מדי וזה כואב מדי. אפשר לבוא עם התינוק? בא לי לשכב כל הפגישה. בא לי שרק תלמדי אותי מה עושים כשקורה כך וכך… אפשר???
התשובה שלי היא: כל התשובות נכונות. זה המרחב שלך, הוא פה בשבילך. בואי איך שאת. בואי עייפה, את לא חייבת לדבר. אם נגענו במקום כואב מדי, אז נרפרף ונשים לנו כוכבית לחזור לשם כשתרגישי שזה נכון לך יותר.
אני יכולה רק להציע. אם תבואי כל שבוע, מניסיוני זה יותר יעיל ומקדם. אבל יש גם כאלה שמגיעות אליי אחת לחודש ועושות שינויים משמעותיים בחייהן.
אני יכולה רק להציע – שנדבר על מה שכואב, שנתעמק בנושא מסוים… ואת יכולה להגיד – זה פחות מתאים לי עכשיו. יש לי מטופלות שנרפאו מאירועים טראומטיים גם בלי שאמרנו עליהם מילה אחת ישירה.
אני חושבת שהדבר המשמעותי ביותר שאנחנו עושות פה בטיפול, זה להקשיב לך. לאפשר לך להרגיש מה נכון עבורך. אין לי מנדט על הטיפול, אנחנו פה ביחד. הטיפול הזה הוא שלך.
בהתחלה הייתי סקפטית. בלימודים אמרו לי שמה שעובד זה רק אם פועלים בצורה מסוימת. ולאורך שנים, כך האמנתי. אבל הניסיון גילה לי מה שאף ספר לא יכל ללמד אותי – שהמטופלות שלי יודעות הכי טוב מה נכון עבורן.
פעם אמרתי למישהי בטלפון: "את רוצה לבוא לפגישה אחת? כדי לטפל ב X? ולמחרת את כבר תהיי מול ה-X הזה, החרדה הכי גדולה שלך? אני בספק… אבל בואי ננסה, אין לנו מה להפסיד". ניסינו, ולמחרת היא התמודדה עם החרדה הכי גדולה שלה, וצלחה את זה בגדול. היא חזרה שבוע אחרי לספר לי את זה, וכבר נשארה בטיפול כדי להתמודד עם נושאים נוספים.
אז הסקפטיות עפה לה דרך החלון… נשאר המיכל 🙂
