דפוסי חשיבה
מעיין ביטון

מעיין ביטון

דפוסי חשיבה מהילדות: איך לזהות אותם ולהשתחרר מהן?

מכירות את זה שקורה משהו יומיומי, אבל אתן מגיבות רגשית בצורה חריפה וקשה? אתן יודעות שהגזמתן בתגובה, אבל לא מצליחות להשתחרר ממנה ולהירגע, ואולי אפילו מסתובבות במשך ימים שלמים עם תחושה לא טובה בבטן? בדרך כלל זה סימן לכך שאתן מגיבות כרגע מתבנית חשיבה שנטמעה בכן עוד כשהייתן ילדות, וכנראה הגיע הזמן להשתחרר…

מהי תבנית חשיבה מהילדות?

תבנית חשיבה מהילדות היא תבנית שנוצרה כשהיינו ילדות קטנות, בעקבות אירוע בו הרגשנו חסרות אונים, שאין לנו את היכולת להתמודד עם המצב העכשווי. אותו אירוע או סדרת אירועים גרמה לנו ליצור במוח דפוס חשיבה שנועד להגן עלינו מאותו אירוע, או לעזור לנו להתמודד איתו.

למשל, אירוע מכונן כגון חרם, יכול ליצור לאותה ילדה שסבלה מהחרם דפוס חשיבה של – "עדיף לי לא לדבר מול קהל" או "אני לא מסוגלת להשתלב בקבוצה של בנות מגובשות", ואז הפעולה לאורך השנים תהייה של הימנעות ממצבים כאלה על מנת להישמר ולהיזהר מפגיעות חברתיות נוספות כמו החרם.

תבנית חשיבתית כזו יכולה להיווצר גם בעקבות סדרת אירועים קטנים – למשל כישלונות חוזרים ונשנים במבחנים בחשבון, או יחס לא נעים מהמורה לאומנות. בעקבות האירועים הללו יכולה להתקבע תבנית חשיבה של "אני לא טובה בחשבון" או – "אני לא יודעת לצייר". שוב, תבנית זו נולדה כדי לסייע לילדה להתמודד עם הפגיעה על ידי הימנעות מהמצב הלא נעים.

התבניות הללו שסייעו (בצורה אפקטיבית יותר או פחות) לנו כילדות, עשויות להיות בעוכרינו כמבוגרות. עברו שנים רבות וכעת יש לנו יותר יכולות להתמודד עם מצבים חברתיים מורכבים, וכן עם מצבים שמחייבים ידע בחשבון או יצירתיות… אבל התבנית החשיבתית באה ועולה, פעמים רבות בצורה לא מודעת. אז אנחנו מוצאות את עצמנו נמנעות ממצבים שונים ו/או מגיבות רגשית מאוד חזק למה שקרה ומתקשות להשתחרר מההרגשה הלא נעימה.

דרך אחת להתמודד עם זה, כאשר אני נתקלת בסיטואציה בה אני מגיבה רגשית מאוד חזק, היא לנסות לזהות מתי בילדות הייתה לי תחושה דומה. למשל, אם אני מסתובבת עם דפוס חשיבה של – "אני לא יודעת חשבון", בכל פעם שאאלץ להגיש דו"ח למס הכנסה ארגיש חוסר אונים מאוד גדול. אם אחשוב אחורה לילדות שלי, אולי אזכר שחוויתי כישלונות רבים בגיל צעיר במקצוע החשבון, ומאז הכנסתי לעצמי לראש שאני לא מסוגלת להתמודד גם עם תרגילים פשוטים. אז, אני יכולה להציע לעצמי הקטנה, אותה ילדה קטנה שמתקשה בחשבון, פתרונות ממרום גילי. למשל, אני יכולה להיעזר במחשבון. אני יכולה להיעזר במישהו שילמד אותי מחדש איך עושים את התרגילים, או אפילו להגיד לעצמי – אני כבר אישה בוגרת, זה היה מזמן והשתניתי מאוד מאז. כעת המחשבה הזאת כבר לא משרתת אותי. זהו צעד ראשון לשינוי תבנית חשיבה מהילדות שמעכבת אותי.

להרשמה לניוזלטר מלאי את הטופס הבא

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email