ילדים רבים שסובלים מסימפטומים שונים כגון התפרצויות זעם, פחדים, קשיי התארגנות ועוד, חלקם או כולם, הם בעצם ילדים רגישים.
מי הם ילדים רגישים?
ילדים רגישים הם ילדים שהחושים שלהם חדים מאוד. יהיו כאלה שישימו לב לפרטים קטנים שאחרים לא שמים לב אליהם. למשל, ילד ששם לב למגנט חדש על המקרר מבין מגנטים רבים. חלק מהילדים יהיו רגישים יותר לקולות ורעשים. כך למשל אימא של מטופל סיפרה לי כי חשבה שבנה לא שומע טוב כי הוא כל הזמן הגביר את הטלוויזיה. לאחר בירור התגלה כי הרעש של הדיבור בסלון של בני המשפחה והרעש של המזגן הפריעו לו להקשיב לטלוויזיה.
ילדים רגישים מתקשים לווסת את החושים שלהם, לסנן גירויים בסביבה שהם לא חשובים עבורם כרגע, ולהתמקד בגירויים החשובים.
ילדים רגישים אלו עשויים לפתח פחדים וחרדות כיוון שהקולות עשויים להפחיד אותם.
כמו כן, ילדים אלו חווים הצפה חושית כל הזמן, דבר שהוא מתיש מאוד ועשוי לגרום להם להתקפות של בכי, להתפרצויות זעם, חרדות ואף לביטחון עצמי נמוך.
ילדים רגישים חווים את העולם כל הזמן דרך עולמם הרגשי. כשמם כן הם, יותר רגישים. אם מישהו הפנה אליהם את הגב, הם עשויים לפרש זאת כדבר שנעשה בכוונה נגדם. הם עלולים להיעלב יותר בקלות, כיוון שהם רגישים ומפרשים את העולם דרך עולם הרגש ולעתים קרובות חושבים שמה שאחרים עושים קשור אליהם, גם אם הוא לא.
ההצפה החושית גורמת להצפה רגשית. כל שינוי, מעבר, כיתה חדשה, מורה חדשה, גורם לחושים שלהם לעוררות יתר. ילד רגיש שנכנס לכיתה חדשה וצריך לזכור את השמות של כל ילדי כיתתו, של המורים, ובנוסף חווה הצפה חושית מהמקום החדש, המראות החדשים, הקולות החדשים – עשוי לחוות את המעבר כמשבר.
אז מה עושים?
קודם כל, מבינים שאלה ילדים רגישים שזקוקים מאיתנו למשהו קצת אחר. ללכת איתם "ראש בראש" לא יעזור, כי כך הם מרגישים. כהורים, עלינו להיות עבורם מיכל גדול שעוזר להכיל את כל ההצפה שהם חווים מהעולם.
אך יש לרגישות שלהם יתרונות רבים – הם חדים, הם רואים דקויות קטנות שאחרים אולי מפספסים, הם יכולים להנות יותר מאמנויות, ממוזיקה, להתרגש יותר. ילדים רגישים נוטים להיות יותר הוגים, מעמיקים, יסודיים.
מלמדים אותם לווסת את עצמם: אם הם נוטים להתפרצויות, לתת מרחב תחום להתפרצות. ניתן ללכת לבכות בחדר (לא כעונש, אלא כמקום שקט להירגע בו), אך אסור לזרוק חפצים. מותר להרביץ לכרית אך אסור להזיק לסובבים.
מלמדים אותם טכניקות להרגעה עצמית: נשימות, מחשבות מרגיעות, לכתוב את הרגשות שלהם, לצייר, להקשיב למוזיקה מרגיעה, לחבק דובי.
מלמדים אותם דיבור רגשי: משקפים להם את הרגשות שלהם ומלמדים אותם לבטא במילים את הרגשות שלהם במקום בהתנהגות לא מותאמת.
מלמדים אותם להיות עירניים למגבלות של עצמם: לילד רגיש כדאי לנוח לפני או אחרי מצב של עוררות רגשית גבוהה כמו מסיבת כיתה, חלוקת תעודות וכדומה.
עוזרים להם לארגן את היום שלהם: מקדימים להסביר להם מה סדר היום הצפוי להם, ואם יש שינוי בשיגרה מכינים אותם לכך מראש.
לסיכום,
לא קל להיות ילד רגיש, גם לא קל להיות מבוגר רגיש. אך יש לכך הרבה יתרונות, וגם אם לא נרצה, זה המצב 🙂 ניתן להוציא ממנו דברים טובים מאוד, ומבוגרים רגישים רבים חיים את חייהם בתחושת סיפוק ואושר רבים. הם לא נידונו לסבל! כלים של וויסות עצמי והרגעה עצמית בהחלט יכולים לסייע להם בהתמודדות היומיומית עם העולם.