• 0545880203
  • biton.maayan@gmail.com
  • הוד השרון
מעיין ביטון

מעיין ביטון

לילדה שלי יש חברה שאני לא אוהבת

אמא מודאגת פנתה אליי עם שאלה דומה לא מזמן. מסתבר שביתה התחברה לילדה מסוימת מהכיתה וזנחה לגמרי חבורת בנות אחרת שהיו חברות שלה לאורך תקופה ארוכה. עכשיו את כל זמנה היא מבלה עם אותה ילדה, והאם מודאגת מכך שהחברה גוררת את ביתה לעשות מעשים שליליים שהיא לא מרשה.

הנושא אינו פשוט. נניח שהייתי מציעה לאם להפריד בין הבנות – מה מונע מביתה להמשיך ולהיפגש עם אותה חברה? הרי בהפסקות בית ספר האימא לא נמצאת וביתה יכולה לשחק עם מי שהיא רוצה. אחה"צ – היא עשויה לשקר ולהגיד שהיא הולכת לחברה אחרת כשבפועל היא הולכים לחברה "האסורה". אז מה באמת עושים?

ראשית הייתי שמה בסימן שאלה אם בכלל צריך להפריד בין הבנות. בנות, החל מגילאי 8-9 (שזהו בעצם כבר תחילתו של גיל ההתבגרות!) ועד בכלל, מעוניינות במציאת חברה בת גילן להיצמד אליה, להזדהות איתה ולחלוק איתה בכל. מהצד, היחסים האלו יכולים לעיתים להיראות אכזריים או שליליים. לעיתים זו יכולה להיות ילדה עם דיבור בוטה שאומרת לביתנו דברים קשים ומעליבים. לעיתים זו עשויה להיות ילדה שאיננו אוהבים את התנהגותה וביתנו "נדבקת" ומתחילה להתנהג כך גם היא. לעיתים זו עשויה להיות ילדה שאוהבת להשתלט על הבת שלנו ולהגיד לה מה לעשות, ואנחנו דואגים לעצמאות שלה.

 

חברות הכי טובות לנצח נצחים
חברות הכי טובות לנצח נצחים… כתובת על קיר בחדר מדרגות. (צילום: מעיין ביטון, כל הזכויות שמורות)

ראשית, כדאי לברר האם הבת שלנו היא באמת "טלית שכולה תכלת"? אולי היא זו שלימדה את החברה השנייה התנהגויות שליליות? אולי רוב הזמן הבנות מסתדרות טוב, ומדובר בחברה חיובית, אבל הבת שלנו משתפת אותנו רק ברגעים המועטים שהחברה מעצבנת אותה? כמו כן, כדאי לנסות להבין מה מושך את הבת שלנו לאותה דינמיקה. בדרך כלל בנות לא יטפחו חברות שהן לא "מרוויחות" ממנה משהו. אולי אותה חברה מרעיפה עליה תשומת לב? אולי היא גורמת לה להרגיש חשובה או אהובה? לפני ששופטים את מערכת היחסים, כדאי לנסות לזהות מה מעודד את ביתנו להישאר בה.

אם לאחרונה חל שינוי מהותי, כמו בדוגמא של האם מתחילת המאמר, והבת עזבה חברות קודמות והלכה למישהי אחרת – כדאי גם לתהות על הדינמיקה הזאת. מה קרה שם? למה היא עזבה את החברות הקודמות שלה? לאחר שעזבה – למה בחרה דווקא באותה חברה ולא באחרת?

בדרך כלל, אלא אם מדובר במקרה קיצוני, אני לא ממליצה להפריד בין חברות. חברוּת היא קרקע חשובה לצמיחה, ללמוד על עצמי, לראות את עצמי ממבטם של אחרים. לנו זה נראה לפעמים כמו יותר מדי "דבק" אבל מדובר על צורך התפתחותי של הבנות להרגיש שייכוּת' להיות עם מישהי שדומה להן, או למישהי שהן היו רוצות להיות כמוה, או למישהי שהן מרגישות שהן יכולות לתרום לה משהו ולעזור לה (ובכך להכיר בכוחות הפנימיים של עצמה). תחשבו אחורה על החברות הכי טובות שלכן בתחילת גיל ההתבגרות. לרובנו הייתה חברה "הכי הכי טובה לנצח נצחים" בגילאים האלו. מה ההורים שלכם חשבו על אותה חברה? אם הם חשבו עליה לשלילה – האם באמת המצב היה כמו שהם חשבו? בדרך כלל מה שרואים מכאן לא רואים משם.

להרשמה לעדכונים מלאי את הטופס הבא

שתפו את הפוסט

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email