לא לפחד מהפחד: מהי חרדה?

אנשים נוהגים להחליף בין המילים חרדה ופחד, אנסה במאמר זה לעשות קצת סדר בין המושגים, ולתת הסבר כללי כיצד מתמודדים עם חרדה?

ההבדל בין חרדה לפחד בצורה הפשטנית והקלה ביותר, היא במבחן האובייקטיביות. פחד יהיה תחושה של חשש/פחד ממשהו קונקרטי שמסכן את חיי. חרדה תהייה תחושת פחד ממקור שאינו בהכרח מסכן את חיי. כלומר, אני מרגישה שאני נמצאת בסכנה, אך בפועל זוהי תחושה לא רציונלית, ואינני נמצאת באמת בסכנת חיים.

פעם הגיעה אליי אישה ואמרה שהיא בחרדה מלהיכנס להריון. מסתבר שיש לה מצב רפואי נדיר, ובמידה ותיכנס להריון היא עשויה להיות בסכנת חיים.  על כן, הפחד שלה היה מוצדק: היא באמת תהייה בסכנה אם תיכנס להריון. הפחד שלה הוא סביר והגיוני. לכן אין טעם לטפל בפחד שלה, שכן הוא שם כדי לשמור על חייה. יש טעם קודם כל לבחון את המצב הרפואי שלה, ואת האופציות העומדות בפניה. אם במצב בו היא בריאה, וההריון אינו מסכן את חייה ואז יעלו לה חרדות שקשורות להריון, יהיה מקום לטפל בחרדה עצמה.מעיין ביטון חרדה

בבסיסה של חרדה – התפיסה של יכולת המסוגלות שלנו. כמה אני מאמינה שאני אהייה מסוגלת להתמודד עם החרדה, כמה אני מפחדת מהפחד עצמו. למה הכוונה? רוב הסובלים מחרדה, מרגישים בעת התקף חרדה שהם עשויים להשתגע, "לאבד את זה", או שהם ישארו לנצח בתחושת החרדה הקשה הזו ולא יצאו מזה לעולם. תפיסת המסוגלות שלהם לגביי היכולת שלהם להתמודד עם תחושת החרדה, היא מאוד נמוכה. הם מרגישים שאינם יכולים להתמודד עם זה. ואז נכנסים לאיזשהו לופ: במקום שתחושת החרדה תעלה ואז ותחלוף כלעומת שבאה, החרדה מהחרדה עצמה משמרת ומחזקת את התחושה הקשה של החרדה.

כל רגש שאנו מרגישים עובר עלינו כמו גל. מבחינה כימית במוח, לכל היותר, כעבור כ-20 דקות, כל רגש שאנו מרגישים אמור להירגע. אך כשאנחנו ב"לופ" חשיבתי, בדומה למה שקורה בזמן התקף חרדה, הגל יורד מעט אך עולה שוב בחזרה, ואין תחושת הקלה. להיפך, יש תחושה שאנו כלואים בתוך מצב רגשי מאוד קשה, אנחנו מרגישים מוצפים וללא תקווה לצאת מהמצב. תפיסת המסוגלות שלנו להתמודד עם המצב יורדת ויורדת… ועוברת המחשבה: "זה גדול עליי… אני לא מסוגלת להתמודד עם זה". בפועל, גם כשאנחנו כלואים בתוך מחשבות לא נעימות ומצב נפשי שהולך ומחריף ומפריע לתפקוד היומיומי שלנו, עדיין אנחנו מסוגלים להתמודד עם זה – עובדה שאנחנו עדיין כאן… עובדה שאנחנו עוד בחיים!

בשלב זה, מומלץ לפנות לטיפול על מנת למצוא דרכים להגביר את תחושת המסוגלות, ולבנות ארגז כלים שיעזור להתמודד עם החרדה. מניסיוני, יש אנשים שלאחר טיפול החרדה תיפרד מהם ללא שוב. אך רוב האנשים שהינם בעלי נטייה לחרדות, החרדה תהייה חברה שבאה לבקר מדי פעם. במצב כזה, נרצה ללמוד להתמודד איתה בצורה כזו שלא תשפיע לרעה על התפקוד היומיומי. בהחלט אפשר לחיות עם החרדה (גם ללא תרופות!) ללמוד להתמודד איתה כשהיא באה, בדיוק כמו שלפעמים אנחנו מתעצבנים או כועסים או עצובים, זה חלק ממנעד הרגשות שלנו. החרדה לא חייבת להפוך לבור עמוק ששואב אותנו פנימה ללא שליטה.